בירת היוגה הבינלאומית, מקדשים מרהיבים ובהם טקסים מרתקים, שווקים ססגוניים, טבע מרהיב, אוויר הרים צלול ופלא עולם אחד. כל אלה מחכים לכם בצפון הודו, יחד עם טעמים מיוחדים וצבעים בוהקים. הנה כל מה שתצטרכו לדעת לתכנון הטיול בצפון הודו
העיר אמריצר ידועה בשל מקדש הזהב המרשים, שמושך אליו עולי רגל סיקים מכל הודו. מי שמבקר בו לא מפספס את המטבח המקומי, המאכיל אלפי אנשים, ואת הטקס המשעשע של חילופי המשמרות בגבול עם פקיסטן.
אנחנו יוצאות אל מקדש הזהב. בכניסה כבר אווירה אחרת של שקט, סדר ויעילות, אבל שום דבר לא מכין אותי לרגע המופלא שבו, בעודי יורדת במדרגות, מתגלה לעיני המקדש, נוצץ בקרני השמש הנמוכה, יופיו משתקף במימי הבריכה. מימיני ומשמאלי סיקים נופלים ומשתחווים, נושקים את רצפת השיש הזהובה, פניהם קורנות.
בעיר אמריצר שוכן המקום הקדוש ביותר לבני הדת הסיקית: מקדש הזהב. המבנה המרשים הפך לאטרקציה תיירותית וניתן להגיע אליו בטיול יום מדלהי ודרמסלה. מי שיישאר לילה בעיר, יזכה לראות את המקדש באור שקיעה ויוכל לצפות בטקס חילופי המשמרות הססגוני בגבול עם פקיסטן
מקדש הזהב בעיר אמריצר הוא המקום הקדוש ביותר עבור בני הדת הסיקית ואתר מומלץ לביקור במהלך טיול בהודו. מדובר במבנה מרהיב ומצופה זהב, הניצב במרכזה של בריכת ענק. אם מוסיפים לחבילה לינה בתחומי מקדש הזהב, ארוחה בחדר האוכל העצום והשתתפות בטקס חילופי המשמרות בגבול, מובטחת לכם חוויה יוצאת מהכלל.
מבקרים בואשישט, מעיינות חמים ומפל, פוגשים קופים ומנסים קורס בישול ושיעור ביוגה. ומה עוד עשינו במקלוד? קשה להזכר, הכל מתערבב לרצף של גשם, ארוחות בוקר, שיעורי יוגה, ארוחות ערב, שיטוטים בעיר וארוחות צהריים.
איך רצינו להגיע לנפאל הכי מהר שאפשר ובמקום זה, התברר שבחרנו בדרך האיטית ביותר, דרך כל הצחנה האפשרית של הודו, באזורים הכי עניים והרכבת המתסכלת והידועה לשמצה ביותר..
תלמה ויורם מסכמים את המסע שערכו בהודו ומביאים את החוויות המפחידות ביותר (כמו רכבת הלילה לאמריטצר), החוויה המרשימה ביותר וחוויות מוזרות נוספות כמו צפייה בחולדות קדושות.
משפחה אחת יוצאת למסע הגדול ורצוף הטלטלות ונוחתת באמריצר שבצפון הודו, עם מקדש הזהב וטקס סגירת הגבול עם פקיסטן. מכאן היא עולה צפונה לכיוון דרמסאלה בדרך יפהפיה. עוד מעט והיא בהודו.
בסמוך לגבול הפקיסטאני נמצאת אמריצר (Amritsar) העיר הגדולה ביותר במדינת פונג`אב (Punjab) , שפירושה בהודית "בריכת משקה האלמוות". בעיר גרים כמיליון תושבים והיא מפורסמת בעיקר בזכות מקדש הזהב הקדוש לסיקים שמהווים כשליש מאוכלוסיית העיר. זוהי מעין תחנת מעבר למטיילים רבים בדרך למעבר הגבול הבינלאומי בין הודו לפקיסטאן שבוואגה (Wagha)הנמצאת במרחק 30 ק"מ מערבה.
עוד בהיותם בדראמסאללה התלבטו הפלגים בין מזרחה למנאלי או מערבה לאמריצר. לבסוף הוחלט גם וגם. לאחר כשבוע באיזור מנאלי נכנסו שוב לאוטובוס המרתיע, חלפו על פני דרמסאללה בשעת לילה ולראשונה בהודו, קינחו ברכבת - זו לקחה אותם לאמריצר
``...המילים דלות מכדי לתאר את מה שהרגשנו במקדש הזהב. החוויה נוגעת בך מהרגע בו טובלות רגליך בתעלת המים. זוהי חוויה רוחנית של מראות, השתקפויות, ריחות, שירה רכה הבוקעת מתוך המקדש ואנשים, מתפללים, בוהים, נפעמים או שרועים ישנים ...``
המבקרים במקדש הזהב יפגשו אלפי סיקים ויתוודעו לכלים שהם נושאים בבגדיהם, לשיטת שטיפת הרצפות ולשימושיה השונים של המטריה. כתבנו מגיעים לשם, מתרשמים וממשיכים לרישיקש.
הודו הפתיעה אותי. התנפצו כל המיתוסים והנתונים שקראתי ושמעתי עליה. אמרו שהודו קשה, שהנסיעות איומות, שהצפיפות רבה, שהריחות נוראיים ובלתי נסבלים, שצריך לקשור בשרשראות את התרמילים, ועוד ועוד. אמרו וטעו. ברוב.
