אנחנו על המפה ונשארים במפה וכו...כדברי המשפט המאוס של טל ברודי שלטלוויזיה הציבורית לא נמאס לטחון אותו מחדש בכל יום עצמאות או כל פעם שמכבי מגיעה לאיזה גמר גביע אירופה. אולם, לאחרונה אני גיליתי שגם אני על המפה. על מפת סיני אין מנצחים ואין מפסידים, אין גביעים, אין מצטיינים ואין מבטא אמריקאי מעושה (בחייאת רבאק טל, אתה כבר 40 שנה בארץ!). מפת סיני היא המפה שתוביל אותך אל עצמך, בכל נקודה שתבחר להיות בה, אתה תמצא משהו שיזכיר לך מי אתה, מאין באת ולאן אתה הולך (נוותר על ה"דין וחשבון". כולה סיני).
טאבה, הנקודה הצפונית ביותר בסיני, מלאה בתי מלון טובים ובצידם בתי קזינו. ומה טוב יותר מבית קזינו על מנת להזכיר לנו על טבעו הקלוקל של האדם. אין כאן כל כוונה כמובן לדון לכף חובה או זכות את מי שמשתעשע להנאתו עם הכסף של אשתו, אבל ברור שמדובר כאן בתחנה שמזכירה לנו מידי יום ביומו עד כמה העולם החומרי הוא שברירי ובר חלוף. היום יש, מחר אין ומחרתיים מי ישורנו. מכירים "ללכת עם ולהרגיש בלי"? אז טאבה היא ללכת בלי ולהרגיש עם. כל עוד אתם בטאבה, תהנו מהרגע. את חשבון הנפש תעשו בדרך חזרה.
סביר שמשום היותה של טאבה כזו, החופים הבאים אחריה לוקחים אותנו לקיצון השני. עיון במפת סיני מגלה כי העיר הבאה אחרי טבה היא דהב – עניין של 150 קילומטר ונסיעה של שעתיים רצופות התעלמות מתקנות התעבורה המקומיות והגלובליות. ועד אז, מה? החזרה אל הטבע. סיני במלוא עוצמתה ומלוא תפארתה – חופים פראיים, ים שטוח ושקט (רוב הזמן), משטר רוחות לא הגיוני, אלמוגים נדירים ושקט. שקט מחריש אזניים. שם תמצאו את עצמכם, תתחברו לאני שלכם באיזו סדנת יוגה, או מעגלי כתיבה. תאכלו תפוחי אדמה וירקות ותישארו שלושה ימים בלי מקלחת. והכי יפה שזה לא נעשה ככה במיוחד כדי שתרגישו אותנטיים לרגע. זה באמת ככה, גם כשאתם לא שם. וזה מה שהופך את סיני למה שהיא, 24 שעות, במשך כל ימות השנה.
ואחרי שהגוף כמעט נרדמם, הגיע הזמן להעיר אותו עם צלילה למים הנעימים של דהב. על מפת סיני דהב היא עיירה קטנה בין טאבה לשארם (ע"ע), אבל בשטח דהב היא מקום מגניב ומלא חיים. יש שאומרים שבדהב יש בכל רגע נתון יותר זרים מאשר מקומיים, ולפחות בקיץ לא הייתי ממהר לפסול את הקביעה הזאת. מי שהיה בדהב ולא צלל למי הים האדום (שנורקל גם תופס) לא יצא ידי חובתו. ביקור בדהב יחזיר אותנו אל הנקודה הזאת בילדות שלא היה ברור לנו מה אחנו רוצים לעשות כשנהיה גדולים אבל רק יודעים שזה צריך להיות משהו מגניב. כי דהב מגניבה, באמת. פשוט נראית ככה, בין לבין. לא ברור אם עוד תגדל ומה אומרים הרופאים, אבל גם ככה יש המון מה לעשות שם ולא מעט דרכים ליהנות ממנה, מעל וגם מתחת למים.
ה"בין" השני ב"בין לבין" הוא שארם א-שייח. לא סתם שארם תקועה בקצה מפת סיני. שארם זאת העיר שתזכיר לנו שאחרי הכל אנחנו הדוניסטים שאוהבים להתפרע ולהתפרק לפעמים. בסדר, זאת לא ברלין, אבל היי – באיזה עוד מקום בסיני אפשר לשתות בירה ולעשן בפאב עם עוד אנשים מכל העולם? שארם היא עיר במלוא מובן המילה, ונראה שלא צריך לומר יותר כדי להבין היכן נעוץ ההבדל בינה לבין מקומות אחרים בסיני. רק אל תשכחו לעשות את הנסיעה חזרה בשני חלקים, עם הפסקה איפשהו באמצע. פשוט נסיעה של ארבע שעות עם הנג-אובר היא לא חוויה קלה.
