בדרך לקמבודיה, ווייטנאם , סין

ממונדולקירי לקראטיה
 דרך הג׳ונגל ממונדולקירי לרטאנהקירי, אינה עבירה בעונה של גשם. אז בחרתי בדרך חליפית ממונדולקירי לקראטיה. את הדרך עושים במינוואנים. אמצעי תחבורה זה מעורר חלחלה בקרב התייר הממוצע. כלי תחבורה זה יכול לדחוס לתוכו אין סוף נוסעים. הוא גם נמתח במפתיע לכל הכיוונים. התייר מוצא את עצמו יושב על המושב כששני מקומיים תלויים לו על הברכיים ושניים נוספים משעינים את ראשיהם על כתפיו הצרות כאילו היו בניו. נהג המיניוואן יכול לעשות במהלך הנסיעה כל שעולה על רוחו. לערוך קניות לאשתו ולילדיו. לעצור לאכול אצל קרובי משפחתו. ליטול חלק בחתונה המתרחשת על אם הדרך או סתם לרדת לעשן. המקומיים מחכים במרכב בסבלנות רבה והתיירים מותחים את גבולות סבלנותם. הנהג שלי התחיל את הנסיעה בסיור כפרים. נחמד כשלעצמו ושובה את ליבי. הוא פשוט אסף נוסעים מלב הכפר וגם גילה מידה של סבלנות לאלה שרק התעוררו ונאלצו להתארגן. רק בתום שעה ומחצה מצאנו את עצמינו על דרך המלך. נסיעה של 3 שעות התארכה ל -6. לידי במיניוואן ישב מקומי שדבר אנגלית רהוטה. הוא סיפר לי במהלך הנסיעה שהוא גר על אי שנוצר מהתפצלות שתי זרועות של נהר המקונג ולאי הזה מפליגים בסירה שיוצאת ממעגנה הנמצאת על הגדה שקראטיה בנויה עליה. כיוון שאינני נוטה ללון במרכזי ערים ונטיות ליבי מובילות אותי למחוזות הכפריים, בחרתי להתלוות אליו. המיניוואן עצר בשוק ההומה של קראטיה . סינג סחב ג׳ריקאן שבתוכו היה נוזל לבן ואני עמסתי על גבי את כל הכבודה ושנינו התנהלנו לעבר המעגנה. גרם מדרגות תלול הוביל אותנו לעבר סירה רעועה שבירכתיה נבנתה רמפה עליה עומסים טוסטוסים. התישבנו על ספסל עץ והמתנו למפליגים. בשלב מסוים הספן בחן את תכולת הסירה והחליט שכדאי לו להפליג. חצינו את הזרוע הדרומית של המקונג והגענו לחולית רחבת ידיים. סינג אמר לי שבעונה זו של השנה המקונג נמצא בשיא השפל וכשהוא נסוג מתגלה רצועה חולית אותה מנצלים החקלאים לזריעה של מקשות אבטיחים. חצינו רגלית את הרצועה החולית. הספנים מניחים דרך קבע לוחות עץ לאורך הרצועה כדי לאפשר לטוסטוסים להגיע בביטחה אל החוף ולא לשקוע. הדרך מטפסת על הגדה הצפונית ובהתחברות שלה לשביל מרוצף בטון נבנה צריף שבו ניתן לשכור אופניים למי שמעונין להגיע לכל נקודה שבו. המשכנו רגלית על שביל הבטון ובשלב שהחום והציוד החלו להעיק עלינו, שכרנו את שרותיהם של שני טוסטוסים ודהרנו לעבר ביתו של סינג. סינג מתגורר בצריף צנוע השייך להורי רעייתו. רעייתו שילדה רק לפני 20 יום, זוכה לפינוק מכל בני הבית. היא רובצת רוב שעות היום על מחצלת הפרושה על ריצפת העץ. וכשחללו של הצריף מתחיל לההביל, היא עוברת לשכב על דרגש במבוק בחלל שנוצר בין ריצפת העץ לקרקע - ריצפת העמודים. התינוק יונק ומתערסל רוב שעות היום . חבל מחבר בין הערסל לדרגש האם וכשהוא מתחיל לצייץ היא מושכת בחבל ומערסלת. אביה של היולדת ששמה פאנה,עסוק רוב שעות היום בחלקת השדה המשתרעת מגב הצריף עד לרצועת החול של המקונג. הוא מעבד את השדה לקראת שתילה של אורז. סביב לצריף נטועים בננות, עצי פומלה, צמחי זנגביל, לימונית ריחנית ובזיליקום. מרזבי הבית מחוברים לצינורות המזרימים את מי הגשמים לאמפורות ענקיות - מעין כדים עשויים בטון. מי האמפורות משרתים את בני הבית לצורכי רחצה, שטיפת כלים, כביסה ואפילו לשתיה. רוב הפעילות של הבית מתבצעת בריצפת העמודים ורק לפנות ערב כשהאוויר מתחיל להתקרר , בני הבית מתארגנים לשינה ועולים על ריצפת העץ של הביית. הוריה של פאנה קבלו אותי במאור פנים. פאנה הייתה טרודה בטיפול בתינוק אבל מידי פעם היא הגניבה חיוך שעלה ממחוזות של חיבה. סינג , בעל נפלא, מקרקר סביבה וסביב הרך הנולד , כל העת. בעצתם של כל מיני מרפאים עממיים , הוא רוכש עבורה צמחים ושיקויים כדי להקל על טראומת הלידה שהיא עברה. אמש הוא הראה לי שקית מלאה בעצמות בעלי חיים וסיפר לי שזו תערובת של 30 בעלי חיים. אמרתי לו שהשיקוי שהוא עומד להכין יכול להזיק לה, אבל הוא טען שהיא כבר נטלה ממנו והיא טענה שזה שפר את מצבה. אחר כך הוא שלף מתרמילו שקית נוספת גדושה בקליפות עצים . הוא סיפר לי שהוא משרה את הקליפות בכוהל ומשקה בו את פאנה אשתו. ואז הוא הזכיר לי שהג׳ריקאן שהוא סחב כל הדרך ממונדולקירי לכאן הכיל כוהל. הריהוט שעמד על ריצפת הצריף היה דל. מחצלת לבני הזוג. ערסל לתינוק ומיטה זוגית שסינג רכש לליל הכלולות. סינג נשבע לי שהוא ישן עליה רק לילה אחד- בליל הכלולות. הם רגילים לישון על ריצפת העץ. את המיטה הם הציעו לי. מעליה הייתה חופה של כילה. ומיותר לציין שישנתי כמו מלך.