מדגסקר מטנא דרומה + 3ימי שייט בקנו

נחתתי בשדה התעופה של טנא (אנטננריב) בשעות הצהריים המוקדמות והחלתי את ההליך הבירוקרטי של קבלת הויזה והחתמת הדרכון.
למרות ניסויני בטיולים בחו"ל לא הגעתי עם כתובת של מלון עליו אני כביכול עמור להגיע ופקיד הקבלה נתפס על זה ולא רצה לשחרר למרות שזאת לא הייתה שיא העונה והיה ברור לשנינו שלא תהיה לי שום בעיה למצוא מלון בעיר, אך לבסוף הוא ויתר והתחיל ללכת איתי ועם המסמכים שלי מפקיד לפקיד ומידי פעם משאיר אותי לחכות במקום כלשהו עד שבסוף הוא חזר עם המסמכים וביקש טיפ עבור השרות המוזר שאף אחד לא ביקש ממנו בכלל. נתתי לו 2 דולר אבל הוא התעקש שאני יתן לו 10 ומכיוון שהוא עוד לא החזיר לי את הדרכון ולא רציתי שהוא יעקב אותי סתם עד סוף המשמרת שלו נתתי לו 8 דולר והוא נתן לי את הדרכון, הויזה ושיחרר אותי.
 עוד לפני שיצאתי מהשדה תפסו אותי שני נהגי מונית שהציעו לי לנסוע איתם לעיר אז לקחתי מבינהם את זה שידע שולוש או ארבע מילים באנגלית הצלחתי להסביר לו שאני צריך קודם כל להחליף כסף והוא לקח אותי לבנק שנמצא מחוץ לשדה התעופה שם החלפתי 2000 דולר אמריקאי וקיבלתי תמורתם 4,360,000 אריארי בשטרות של 10,000 ו5,000 (2180 אריארי ל1 דולר) לא ממש הייתי מוכן לערמות כאלו של כסף והרגשתי כאילו שדדתי עכשיו בנק. דחסתי את כסף לאחד התיקים ויצאנו לדרך סגרתי עם הנהג על סכום של 50,000 אריארי עבור נסיעה למלון זול יחסית בעיר לא היה לי מוסג אם הסכום הזה הוא הגיוני או לא ובכל זאת יצאנו לדרך, המונית התגלתה כגרוטאה משעשת סטייל מיטר בין ששום סימן לא העיד על כך שזו מונית. כבר ביציאה משדה התעופה בדרך לטנא התרשמתי עמוקות מהבינינים המיוחדים ברכבים הישנים ומלאי הקסם, אנשים סוחבים עגלות עמוסות מכל הסוגים ומוכרי שטויות במיץ למיניהם. המלון הראשון היה יקר מידי וכשרצינו לנסוע לראות מלון אחר המונית לא הניעה עד שאני והנהג דחפנו אותה ביחד בירידה עם דלתות פתוחות וקפצנו פנימה בשניה האחרונה עד שבסוף מצאתנו מלון נחמד, לקחתי חדר בקומה השניה עם נוף לרחוב ובבוקר היה ממש חויה לראות משם את העיר מתעוררת ב8 בבוקר הנהג של אתמול הביא לי למלון את חבר שלו שלקח אותי לסוכנות הטיירות שלו שם סגרתי איתו על דיל של 1,700,000 שכולל רכב עם מדריך ודלק לכל החלק הדרומי של מדגסקר כולל טיסה פנימית,שייט בקנו של שלושה ימים כולל אוכל, שתיה ולינה (באוהלים) לימים אלו נסיעה ברכב 4X4 בחלקים מהמסלול, ביקורים בפארק הלאומי ראנומאפאנה, בפארק הלאומי יסאלו, יער קירינדי, שמורת צינגי דה במראחה, שדרת הבאובב, מנוחה של יומיים בחוף יפעתי ועוד (הדיל לא כלל את מחירי הכניסה לפארקים וגם לא אוכל ושתיה פרט לימים של השייט). צורפתי למשפחה של 4 צרפתים (אמא אבא בן ובת) שהיו נחמדים מאוד עלינו לואן ויצאנו לדרך הנוף היה יפיפה וכל כמה זמן עברנו בתוך כפר קטן זה או אחר שכלל כמה בתים בודדים ואנשים פוטוגניים במיוחד עובדים בשדות האורז, רוכבים על עגלות הזיבו (שוורים מדגסקריים) עד שהגענו לעיירה שממנה התחיל השייט ישנו במלון דירות חביב מינוס הלכנו לראש הכפר למלא איזה טופס וירדנו למזרח לעלות על סירות הקאנו, עברנו בין הנשים שהיו על שפת הנהר חלקם כיבסו שם בגדים, חלקם שתפו כלים עם חול ואבנים מהנהר בהם הם השתמשו כבסקוטץ' המדריכים זיבדו את הסירות בתיקים האישיים שלנו באוהלים, ציוד בישול וכמה תרנגולות חיות ומקרקרות לכל קאנו ויצאנו לדרך היום הראשון על הנהר הרדוד והרחב לא היה ממש מעניין ולא ראיתי נופים או חיות שהרשימו אותי במיוחד ודי התאכזבתי, היום השני כבר היה יותר נחמד, ראיתי 2 זנים לש למורים, משפחה אחת של 7 או 8 למורים לבנים לגמרי עם פס חום רחב על הראש ועוד משפחה של למורים חומים, ראינו 2 צבים ענקיים על שפת הנהר, כמה ציפורים מעניינות, מפל יפיפה שרחצנו במימיו ואפילו שני זיקיות עם כי לא מרשימות במיוחד, לאורך השייט רואים את האנשים שחיים ליד הנהריוצאים לדוג, רוחצים במי הנהר, מכבסים, ממלאים דלאי מים גדולים וסוחבים אותם על הראש, מידי פעם עובר רועה עם עדר זיבו על הגדה, מידי פעם תנינים והמדריך סיפר לנו שהעיניין הזה של לחלוק את הנהר עם התנינים לא תמיד נגמר בטוב וכבר היו כמה ילדים שנאכלו, 3 פעמים ביום עצרנו על שפת הנהר והמדריכים הכינו לנו אוכל שהיה לא רע בכלל, כשהיה צורך להכין משהו שלוקח הרבה זמן הם היו מתחילים לעשות אותו תוך כידי השייט כמו קילוף תפו"א או מריתת נוצות של אחת התרנגולות ואפילו את הבישול עם עשו בתוך הקאנו. באחת העצירות הצמידו את סירות הקאנו זו לזו בכדי שהיושבים בסירה הרחוקה יותר מן החוף חוכלו לעבור לסירה הקרובה יותר וממנה לחוף וכשהגיע תורה של האמא הצרפתיה לעבור הסירות נפרדו והיא עשתה שפגאט כמעט מושלם כשמתחתיה מימי הנהר והמדריכים ההמומים בקושי מצליחים לחלצה ומכיוון שזה לקח הרבה זמן בעלה קפץ למים לחלץ אותה אבל שכך להוריד את המצלמה שנרטבה לגמרי כולל העדשה השניה וכרטיסי הזיכרון (בסוף זה נגמר בטוב). בזמן שהצוות הכין את הארוחה הסתובבנו על החוף ומקומי אחד לקח אותי לראות למורים וראיתי גם כמה לטעות מעניינות החוף היה יפיפה ומלה פרפרים מכל הצבעים בהמשך ראינו על שפת הנהר כמה עצי באובב והרבה מאוד עצי תמרינדי עד שהגענו לבסוף לחלקו האחרון של השייט עצרנו על השפה ועשרות ילדים שמחים רצו לעברינו פרקו את הציוד והעמיסו אותו על עגלות זיבו מכיוון שהדרך מפה לכפר הבא בוצית במיוחד ולסיכום מהחלק של הנהר פחות נהנתי כי הוא מתאים למי שרוצה מנוחה ושלווה ואני רק התחלתי את הטיול ורציתי אקשן ובכל זאת היה יפה ולא מיותר לגמרי את ההמשך משם.... בפעם אחרת