היום השלישי, 6/9, מתחיל בהצטיידות בשפאר המקומי בWenns, ולאחר ארוחת בוקר קפיצה קלה לקניונית באימסט (Imst). לקניונית קוראים FMZ ויש שם חנות נעליים של דצ'מן (Daichmann). חצי שעה של שופינג ויאללה לטבע.
הלכנו על מגלשות ההורים באימסט הגבוהה (Hoch Imst). כעשרה אירו לאדם. המשתתפת החוששת לא עולה למרות שמדובר במרצדס של הרכבלים. שלושה עולים כשמונה דקות אל נופים של הביוקר, בדרך עוברים אגם קטן (וזה לא האגם שבתמונת הבלוג. כבר נגיע אליו):
המגלשות נורא כיפיות והן מומלצות. כמה דקות טובות של נסיעה מהירה בנופים יפיפיים. אין תורים כי כבר ספטמבר, ואין המוני ילדים באוזניים. פשוט כיף.
משם המשכנו למסלול רוזנגרטן שלוכט (Rosengarten Schlucht). רוב המטיילים בשמורה עשו את הדרך ההפוכה, מהעיירה אימסט אל עבר תחנת הרכבלים בהוך אימסט. לדעתנו זו טעות. אנחנו עשינו את המסלול בירידה וכל האחרים בעליה די מפרכת. המסלול חינמי. בתחילת המסלול ישנו אגם קטן נוסף, זה שתמונתו מופיעה בראש העמוד, והנה עוד אחת:
מתחילים בהליכה די משעממת של כרבע שעה בתוך יער. מגיעים לגשרון פלדה פונים שמאלה ומתחילים לרדת בנקיק. מדובר בנקיק יפה, לא מאד נח, והזרימה בו לא בסטנדרטים של ליכטנשטיין קלאם למשל, אבל יחד עם זאת, טבע, שקט, מים, ומה צריך יותר? הקדשנו כשעה וחצי.
וזה הנוף שרואים לקראת ההגעה לעיירה אימסט:
כשהגענו לאימסט התברר שיש חג למקומיים לרגל 200 שנים לעיירה, ובקושי חתול ראינו בשטח. שלא לדבר על מונית שתחזיר אותנו לתחנת הרכבלים בהוך אימסט. בחור מבר מקומי הצביע על הכיוון לעבר תחנת האוטובוס. מדובר בכ-3 דקות הליכה מהכנסייה הניצבת בתחילת המסלול. כשבאים מהמסלול אל העיירה פונים ימינה. הגענו לתחנה והתברר שעלינו להמתין כ45 דקות כי האוטובוס, קו 3, מגיע פעם בשעה. כולה תחנה אחת עד להוך אימסט. כמובן שרב-קו מקומי אין לנו והנהג נותן לנו לעלות בחינם.
אחרי המסלול המתיש נסענו לכיוון סרפאוס (Serfaus), וליד העיירה פיס (Fiss) חנינו לארוחת צהריים על גדות אגם הזאב (Wolf see).
מדובר באגם עם מתקני משחקים לילדים, ומשפחות אוסטריות מתושבי האזור מבלות בו את אחר הצהריים. הוויז הביא את הרכב שלנו אל גדות האגם ממש, אך מקומי דאג להזהיר שאם יבוא שוטר יהיה לא נעים. החזרנו את הרכב לפיס, וצעדנו ברגל כ5 דקות. הנה עוד תמונה מהיופי הזה:
משם המשכנו לעיירה סרפאוס. מחנים את הרכב מחוץ לעיירה ונכנסים רגלית פנימה. שימו לב למה שאנחנו לא ידענו - תחנת האוטובוס הפנימי של העיירה הינה תת-קרקעית. הבנו שיש סיור מוסדר בעיירה, אך בשל אי ידיעת הנ"ל פספסנו את מועד יציאת האוטובוס, וגשם שהחל לרדת הבריח אותנו אל הרכב, ואל הצימר הבא בעמק קאונר (Kaunertal) היפיפה.
