את הבוקר שלפני הגעתנו לגליישר התחלנו בסיאטל רבתי, כשתכננתי את הטיול ידעתי מראש כי היום שלפני יהיה בעיקר נהיגה עם עצירת ביניים בחנויות המרובות בספוקיין, כך שננהג כ 420 ק"מ מסיאטל עד ספוקיין, נעשה שופינג ונמשיך עוד 370 ק"מ עד קאליספל, עיירת הכניסה המערבית לגליישר. הורים לילדים- עדיף שלא לעשות נהיגה ארוכה כזו, זה קשה גם למבוגרים מתורגלים היטב. עברנו בנהיגה ממדינת וושינגטון, לאיידהו ומשם למונטנה. בלילה ישנו בקאליספל במלון לא משהו מסיבות של חסכון, המלונות הטובים יותר עלו מינימום 350 דולר ללילה וזה נראה לנו מוגזם עבור שנת לילה. התעוררנו מוקדם ועשינו סיבוב בוולמארט, ארוחת בוקר ב i hop , טארגט ואפילו רוס, כך שהתחלנו את המסלול בתשע ורבע ולא מוקדם יותר.
הנהיגה מקאליספל לגליישר ארכה כ 40 דקות ושם לאחר שיחה עם הריינג'ר התחלנו במסלול שרלוונטי למי שאין לו כרטיס כניסה בין השעות שש בבוקר לחמש בערב למסלול going to the sun שאותו יש לרכוש מס' חודשים מראש והוא חוצה את הפארק ל 54 מיילים עוצרי נשימה. במידה ויש לכם הזמנה לשירות כלשהו על המסלול בלבד ולא לפארק בכללותו, תוכלו להכנס גם כן. שרות לדוגמא- מלון, סיור, שאטל מוזמן מראש וכו'. הסיור שאנחנו רכשנו מתחיל מ many glacier ואינו דורש כרטיס כניסה. רכשנו מבעוד מועד כרטיס פארקים ב 80 דולר שתוקפו שנה, כך שהסתובבנו על עקבותינו לפי המלצתו של הריינג'ר ועלינו על כביש מס' 2 בדרכנו ל east glacier ומשם ל two medicine- תחנה של נוף עוצר נשימה שם ניתן לעשות מסלולים יפהפיים באורכים שונים. חשוב לציין כי אם תגיעו לפארק לפני שש בבוקר או אחרי חמש, תוכלו להכנס למסלול ללא כרטיס אבל בהצגת כרטיס הפארקים, מאחר והכניסה הינה עדיין בתשלום. אני מניחה שבכך הם מווסתים את כמות התיירים, ויש בכך הגיון רב.
משם עצרנו במוטל הלא משהו בעליל באיסט גליישר- circle r motel. הבעלים היה ידידותי ונחמד, אבל המוצר בכללותו, מעפן. בדיעבד, אם לא אכפת לכם לנהוג, ניתן לצאת לטבעת החיצונית יותר, לשלם פחות ולקבל יותר. השמיכה שקיבלתי נראתה כאילו היתה בטירונות כמה שנים טובות כך שישנתי עם סדין בלבד. לא יכולנו לעשות צ'ק אין כך שקיבלנו מפתח והמשכנו צפונה ל many glacier עם עצירה קצרה בסט' מארי. הדרכים לא פשוטות, חלקן מפותלות עם תהומות עמוקים בצדי הדרך וללא מעקי בטיחות. צריך לנהוג מפוקסים ורעננים. הנהיגה אורכת כ 40 דקות מאיסט גליישר לסט מארי, עוד 10 דקות עד באב שם לוקחים שמאלה למאני גליישר. כרגע הכביש למאני גליישר בשיפוצים, כך שמשם ועד הכניסה לקחה לנו 45 דקות מייגעות על כבישים קשים ומלאי אבק.
בכל מקום יש קאמפרים שישנים באוהלים או בקראוונים ונהנים מיופיו של המקום ומהמסלולים. אל תשכחו לנסות את הגלידה האמריקאית שפה קוראים לה soft serve וניל ובלוברי. טעים. המזכרות, אגב, יקרות להחריד וחמודות מאד.
אחרי שחזרנו מ many glacier, נכנסנו לתור המכוניות האדיר של מי שאין לו כרטיס כניסה והוא רוצה לנהוג את going to the sun, הפעם ממזרחה (st mary) ולא ממערב כפי שניסינו לעשות בבוקר. הצגנו כאמור את כרטיס הפארקים. אחרי שנכנסנו לא היו פקקים או לחץ בכביש. הדרך מרהיבה ביופיה וכוללת תחנות עצירה מרובות לצילום. בגלל מזג האוויר העגמומי, לא ראינו את הטורקיז במים, אבל עדיין היה יפה מאד. במדידה האחרונה של כמות הקרחונים בשנת 2015 מצאו 25 קרחונים, אולם לפי הערכות יש כיום כ 20. שינוי בכמות הקרחונים אינו הדבר המטריד אלא קצב התמוססותם. Global warming בכל מקום. יש לנו כדור ארץ אחד יפה, חשוב לשמור עליו. בפארק יש בעלי חיים רבים שמתוכם ראיתי בעיקר עיט זהוב והמוני סנאים חצופים שהתרגלו להאכלות מציבור המבקרים. כמובן- אסור להאכיל את החיות בשום פנים ואופן ובמיוחד אסור להאכיל דובים. זו סכנה לציבור ולדב. בפארק 12 אלף דובים שחורים ו 800 גריזלים. כל הפחים הם פחים עם נעילת דובים.
לאחר שעברנו בלוגאן פאס התחלנו לרדת מהגובה הרב בדרך מפחידה ומפותלת. ניתן לראות כבשי הרים ארוכות קרניים וסוג של עיזים. התמונות- מרהיבות.
