יום ראשון בטיול - שבת ה-18 לספטמבר 2010

חזרה למלון החלטנו לוותר על גינזה, מקלחת ולישון. אנחנו כבר 48 שעות ללא שינה. השעון צילצל והעיר אותנו כמו מתוך חלום.
 קמנו ויצאנו לרובע שינג'וקו. (Shinjuku) עכשיו המעבר ברכבת התחתית כבר קל לנו,

אתר לוטוס הזהב מתאר את הרובע כ"טיימס-סקוואר" של טוקיו ואי אפשר לתאר זאת טוב יותר. אנחנו זורמים מתחנת הרכבת עם נהר של אנשים. מספרים ששני מליון נוסעים עוברים בתחנה מידי יום.

כל מה ששמענו וקראנו על עומס האנשים, היה נכון אבל כשאתה נתקל בזה בפעם הראשונה זה מדהים. אלפי אנשים צועדים בתוך מנהרות הרכבת, כולם יודעים לאן ורק אנחנו עומדים ומסתכלים מסביב.

יש מסעדות שליד החלון עומדת מכונה עם מספרים התואמים לצלחות האוכל. לוחצים על המספר בהתאם למה שרוצים להזמין, משלמים ומקבלים פתק. נכנסים למסעדה עם הפתק, מגישים את הפתק וממתינים בסבלנות. האוכל מגיע. לא צריך להבין יפנית.

הכסף בורח בין האצבעות. חם, קונים 2 בקבוקי מים. הזולים ביותר 110 ין (כ-5 שקלים) קפה 280 עד 370 ין. ארוחות, נשנוש פה ושם.
 עשיתי חשבון שאם אוכלים 3 ארוחות ביום 4 קפה, 2 בקבוקי שתיה וחטיף אחד יוצא לזוג ביממה כ- 10,000 ין (כ-215 ₪ לאדם) אפשר כמובן לצמצם את הקפה, וארוחות יותר זולות, אבל לומדים את זה במהלך הטיול.

תוך כדי השוטטות התמקדנו מטבע הדברים בקונדיטוריות (שרה קונדיטורית). ראינו בית מאפה ולחמניות בצורת חיות. צב, דובי וכו'. בחרנו 2 לחמניות שנראו לנו טעימות.
 נסיונות בירור עם המוכרת מה הן מכילות לא צלחו, לא מבינה אנגלית, יצאנו ונתנו ביס. הראשונה, תאווה לחיך. מתוקה עם תאנים. ואז שרה נותנת ביס ואני רואה איך זה נתקע לה בפה. מה קרה? יש בתוכו תפוח אדמה מבושל שלם. היה זה ניסיון ראשון מרבים, שיבואו אח"כ, שהוכיח שאי אפשר ביפן להסתמך על מראה עיניים. הטעם בלתי צפוי.