אני מאד אוהבת לעשות road trips בארה”ב ובכלל. אין דבר כייפי מלגמוא מרחקים, עם נופים מרהיבים, צחוקים ברכב, מוזיקה מתאימה או פודקאסט קורע (טל ואביעד- אתם הפייבוריטים שלי).
אחרי שחזרנו מהקרוז בקריביים, החלטנו להמשיך לדרום הכי רחוק בפלורידה- ולהכיר לראשונה את הקי'ז- קבוצת איים מחוברים בגשרים. הטיול לא מאד מסובך, אבל היו לא מעט דברים שרצינו לדחוס באותן 48 שעות. קודם כל היינו צריכים לסגור מלון, אחרי שהחלטנו איפה נישן (קי ווסט, אלא מה).
ובכן, המלונות בקי ווסט יקרים בטירוף ואין המון היצע. ישנו ממש קרוב לחוף, במלון שסגרנו דרך בוקינג מראש, והיה בסדר גמור, אבל לא מדהים. המלון נקרא merlin guest house- שילמנו כ 130 דולר, וקיבלנו חדר גדול, עם מיזוג (חובה !) וגם מאוורר תקרה, חניה (גם כן חובה- אין פתרונות חניה באיזור).
הבעלים היה ידידותי, וארוחת הבוקר היתה אחת הגרועות שאכלתי במלון ever, אבל ס”ה הציון מבחינתי היה בסדר גמור. ככל הנראה הייתי ישנה שם שוב.
לפני היציאה לדרך, הייתי צריכה להחליט מהן האטרקציות שנעצור בהן בדרך- ולשם כך הקלדתי בגוגל- אטרקציות בקי ווסט, כך שידעתי איפה ברצוני לעצור.
את הדרך התחלנו בגן החיות של מיאמי, שם ניתן ללטף ולהחזיק בעלי חיים שונים, כולל האכלת דב נמלים (מצחיק לראות אותו נהנה מהשמנת עם לשון ארוכה במיוחד), קיפוד חולות, ארמדיל, ינשוף ועוד. מיוחד ומעורר מחלוקת.
תחנה ראשונה (חוץ מפיצה האט), היתה עצירה בטירה של אד- ליד הומסטד. המקום הזוי, עם דמי כניסה מעט גבוהים. אד היה לאטבי אמריקאי, שננטש ע”י אהובתו, ואז היגר לארה”ב והגיע לפלורידה. הוא בנה בביתו בשקט ובהסתר מבנים עצומים מסלעים, אותם חצב. אחרי מותו נתגלתה ה “טירה” המטורפת בה חי. היום, חציבה כזו היא לא חוקית בעליל, אולם אד הצליח להוציא חתיכות עצומות של סלעים גיריים ולבנות מהם מבנים עצומים ויפים בסתר. הוא חי בנוסח ספרטני ביותר, והחדר שלו הוא בין החדרים המדכאים שראיתי.
אד היה איש קטן, אבל עם הבנה מדהימה בחוקי הפיזיקה, או כמו שאמר ארכימדס- תנו לי נקודת משען ואזיז את העולם ממקומו. ובכן, אד ידע כנראה את הסוד.
מידע על הטירה בויקיפדיה טירת האלמוגים
משם המשכנו להאכלת דגי הטארפון במרינה של רובי באיסלמורדה. אחת החוויות המדהימות.
משלמים דמי כניסה קלושים, ומקבלים דלי עם דגים, וניגשים למרינה הגדושה באנשים. לוקחים את הדגים ומתקרבים למים. פה כבר צריך אומץ, כי פתאום יוצא מהמים דג עצום- (עצום זה לא מילה), ופוער לוע עצום ושודד את הדג מהידיים שלכם. אם תזוזו, או תקפצו, או כל דבר פרט לשלווה, יכול להיות פחות נעים.
כמובן שצרחתי. לא היה שום פאסון מעורב בהאכלת הטארפון מהזווית שלי. אבל כולם צורחים בחוסרfinesse, אין מה לעשות. הם מפחידים.
יש ללא ספק לא מעט דברים לעשות בדרך, פארקים לאומיים, בית חולים לצבים, תחנת הצלה לדולפינים ועוד, אבל המשכנו לקי ווסט דרך כביש 7 המיילים- כביש מרהיב, שבשעה שנהגנו בו היה מדהים ביופיו- כחול שמתחבר לכחול ביופי עוצר נשימה.
המשכנו לקי ווסט כדי להספיק להגיע למסיבת השקיעה- שהינה במרכז שליד הטיילת ממש לפני השקיעה. תמהונים (מי יותר ומי פחות) וכן תיירים מצטופפים זה לצד זה- באווירה מיוחדת של מוזיקה חיה, קריקטוריסטים, ציירים ודוכנים שונים שמוכרים הכל מכל כולל מזון ומשקאות ושפע של ציורים.
כולם מחכים לשקיעה , שהיא עוצרת נשימה. יש בעיית חניה באיזור, המוני תיירים, ואנחנו חנינו די קרוב והמשכנו ברגל.
ראינו איש משונה עם עשרות חתולים, שהופיע איתם בהופעה מאד לא ברורה ומאד מוזרה, הספיק לנו אחרי דקה.
היה שם איש עם כלב חמוד ובנג'ו, שכולם רצו להצטלם איתו, אפשר בהחלט להבין למה.
אכלנו גלידה יקרה וטעימה, ואחרי כן המשכנו לקניות. ובכן, יש רוס בעיירה, אבל וולמארט אין.
בקיצור, חובבי הקניות, יש מקומות מוצלחים יותר, אבל אם אין ברירה וזה…
לאורך כל הדרך יש חנויות מזכרות, נכנסנו, אבל יקר. קנינו כמה דברים קטנים. בקי ווסט יקר בהרבה.
למחרת, קמנו והמשכנו לתחנה הדרומית ביותר, מרחק כק”מ מהמלון שלנו בהליכה נעימה של בוקר. בקי ווסט, אגב, יש פארק לאומי ימי שניתן לשנרקל בו, אבל חזרנו בדיוק מקרוז בו שנירקלנו נון סטופ, אז לא ממש היינו חייבים.
הצטלמנו, מקום מיוחד בהחלט.
כשחזרנו, עברנו דרך הבית של ארנסט המינגוויי, צילמנו אך לא נכנסנו.
המשכנו וצילמנו כמה שלטים מצחיקים על בתים ובכביש.
יצאנו מהעיירה צפונה ועצרנו בחנויות מזכרות, ובמסעדה מקסימה ממש לפני היציאה מהקיז- ישבנו לאכול דגים טריים- מטוגנים ואפויים, וקינחנו בפאי מעולה. היה ממש כייף ולא מאד יקר.
הפארק ע”ש ג'ון פנקמפ או הפארק הלאומי ביסקיין שהיו בדרך נראו מעניינים, אבל כאמור, אחרי כמה ימים טובים בקריביים, לא ממש היינו חייבים לשנרקל שוב.
חזרנו למיאמי למלון מצויין ליד השדה (אלופט מיאמי איירפורט) בעלות של כ 110 דולר- ממש קרוב לשדה, אדריכלית בנוי מדהים לדעתי.
משם המשכנו לפארק הלאומי סגוארו ליד טוסון למחרת בבוקר, אבל זה כבר לגמרי סיפור אחר.
היה כייף לא נורמלי- ברור שאפשר להוסיף עוד המון אטרקציות ולהאריך את הטיול, אבל בשביל טיול טעימה, זה היה מעולה וקולע.
