באוקטובר 2014 נסענו לירח דבש בסיציליה.
נחתנו בקטניה ומשם נסענו ישירות לטאורמינה- עיירת הנופש המפורסמת והאהובה (ובצדק). סמטאות קטנות, צוקים, חוף, ואי מהמם (isola bella). ביום השני נסענו לטפס על הר האתנה. הגענו דרך העיירה zafferanna, שנראית כמו עיירה חביבה, אך מנומנמת. הטיפוס על האתנה ברגל אפשרי, אבל מעייף. אפשר גם לקחת רכבל עד לאמצע הדרך ומשם לעלות בג'יפים, או לקחת רק את אחת מהאופציות ולהמשיך את החלק השני ברגל. קחו בחשבון שכל המסלול ברגל לוקח משהו כמו 4 שעות לכל כיוון.
ביום השלישי עזבנו את טאורמינה ונסענו דרך שמורת נברודי (Nabrudi)- נסיעה בדרך צרה ומפותלת דרך הרים מלאים בחורש טבעי. הנופים משגעים, והדרך יחסית לא מתוירת. כדאי לקחת את זה בחשבון- אם בסיציליה, ובאיטליה בכלל, קשה למצוא אנשים דוברי אנגלית, הרי שבאזור נברודי הדבר עוד יותר קשה, ואפילו תקשורת בסיסית מאוד יכולה להיות מאתגרת, אבל אל תתנו לעניין הזה למנוע בעדכם מלהגיע לאיזור, הוא באמת נותר עדיין פנינה חבויה. אחה”צ הגענו לצ'פאלו (cefalu)- עיירת נופש נוספת, שבניגוד לטאורמינה בורכה בחוף חולי ולא מסולע. העיירה נעימה ותוססת, ושווה להקדיש לה לפחות כמה שעות.
בבוקר התעוררנו, ולאחר קפה וקרואסון מעולים על חוף הים התחלנו בנסיעה לכיוון פלרמו- החוויה הכי אמביוולנטית של הטיול. פלרמו היא כאוטית כמו שהיא יפה, ומרתקת כמו שהיא מעייפת. אנחנו בילינו בה מספר שעות והגענו למסקנה שאם אפשר להקדיש לה כמה שעות בלבד- עדיף לוותר עליה. פלרמו היא עיר שצריך להכיר, ולא רק לקפוץ לביקור. עד שהצלחנו להתאפס על עצמנו ולהשתחרר מהדריכות המתמדת שליוותה אותנו בזמן השוטטות ברחובות כבר היינו צריכים לעזוב. בדיעבד, היה עדיף לוותר עליה (או, כאמור, להקדיש לה מספר ימים וללמוד להכיר אותה). אחה”צ עלינו לכנסייה המרשימה במונריאלה (monreale), ומשם המשכנו לאריצ'ה (erice), שזכתה בתואר העיירה ההזויה והקסומה ביותר בסיציליה, ובפער ניכר. אריצ'ה היא עיירה קטנטנה ועתיקה, מרוצפת בעשרות כנסיות, סמטאות קטנטנות ותלולות, אוויר הרים, נופים מרשימים ומעדניות שמוכרות מרציפנים מופלאים ואת אחד הקנולי המוצלחים שאכלנו. אולי משום שהגענו מחוץ לעונת התיירות, העיירה בערב היתה שוממה ושקטה ברמות שקשה לתאר. עם זאת, לא היה בשקט שום דבר מטריד או לא נעים, אלא קסום ומסתורי. נאלצנו להסתפק בפיצה בינונית למדי בתור ארוחת ערב, כיוון שזה היה המקום היחיד שהיה פתוח בשעה 8 בערב. אם אתם מחפשים לילות סוערים- לא כדאי לישון באריצ'ה ועדיף לעלות אליה בשעות האור. אם סמטאות תלולות ושוממות מרוצפות אבנים עתיקות עושות לכם את זה- לילה באריצ'ה יכול להקסים גם אתכם.
מאריצ'ה המתינו לנו יומיים ארוכים של נסיעות- ביום הראשון נסענו לדרום האי לעבר העיר אגריג'נטו (agrigento) ועמק המקדשים. המקדשים העתיקים (המאה ה7 לפנה”ס) מרשימים ביותר, אך ייתכן שמי שלא מוצא עניין בהיסטוריה או ארכיאולוגיה יתקשה להתרשם מהם. עם זאת, לטעמי לא כדאי לוותר. אגריג'נטו עצמה היא עיר נטולת חן, וגם לא מאוד נעימה בלילות. אם המסלול מאפשר לכם לישון במקום אחר מבלי לוותר על עמק המקדשים- ייתכן וזה יהיה עדיף. עם זאת, לא צריך לצאת מגדרככם ולהימנע מהגעה לאגריג'נטו- היא אמנם סתמית ולא הכי נעימה, אבל בוודאי לא ברמה שתצדיק שינוי במיוחד במסלול.
מאגריג'נטו המשכנו ליום הנסיעות השני שלנו, שכלל עצירה במבצר של אנה (enna)- מבצר מרשים, אך מזג האוויר המעונן מנע מאיתנו ליהנות ממנו במלואו. לפי תיאורי מטיילים אחרים וכן לפי השלטים שבמבצר, בימים של ראות טובה ניתן לראות ממנו את כל האי במבט ציפור. היות והעיר enna נמצאת על הדרך בכל מקרה, זאת עצירה כדאית גם במזג אוויר פחות מוצלח. משם המשכנו לפיאצה ארמרינה והוילה הרומאית. מילים רבות כבר נשפכו על הפסיפסים המרשימים של הוילה, וכל אחת מהן אמת. בטרם נכנסנו לא הבנו איך ניתן להקדיש שעתיים להסתכלות בפסיפסים, אבל מהר מאוד הבנו שייתכן וגם שעתיים לא יספיקו על מנת לקלוט ולהכיל את הכמויות האדירות של הפסיפסים המרשימים והמופרטים שהשתמרו בצורה נפלאה בוילה המרשימה. הביקור בוילה לא זול (באופן יחסי), אבל לחלוטין שווה כל גרוש.
את היום סיימנו בנסיעה לנוטו- הממתק של הטיול. נוטו (noto) היא עיירת חוף יפהפייה שנחרבה כליל ברעידת אדמה בסוף המאה ה17, וכל מבניה נבנו בסגנון הבארוק. לעיר יש רחוב מרכזי עם חנויות מעניינות ומסעדות ובתי קפה מתוקים (בקפה רומא, בתחילת הרחוב, אכלתי את קרואסון השוקולד המוצלח ביותר שאכלתי מימיי), וסמטאות צרות ויפות. הצטערנו שנאלצנו לעזוב את נוטו למחרת בצהריים, ולחלוטין יכולנו לבלות בה עוד מספר שעות (או ימים). מנוטו המשכנו לסירקוזה (siracusa), מהערים העתיקות בסיציליה. סירקוזה ידועה במקום הולדתו של ארכימדס, ואנחנו גילינו שנוסף על כך היא גם עיר מלאת חן וקסם, עם שוק מעולה, מזרקות ומבני ציבור מרשימים, מעיין מים מתוקים שנשפך לים ובו שוחים דגי זהב וברווזים, וטיילת יפהפייה על החוף.
את הטיול סיימנו בחזרה לקטניה, בה בילינו את הערב האחרון. מהטעימה הקטנה התרשמנו שקטניה היא עיר תוססת, מלאה בפעילות פוליטית מחד, אך גם הנאות הדוניסטיות מאידך, עיר עם כנסיות מרשימות ודואומו ענקית, לצד רחובות מוזנחים וגינות ציבוריו מלאות במהגרים חסרי בית. בקטניה גם אכלנו את הקנולי הטוב ביותר שאכלנו בסיציליה.
בדיעבד, הבנו שתוספת של יומיים-שלושה יכלה להיות תוספת מעולה לטיול. בחלק מהמקרים הרגשנו שרצנו קצת יותר מדי, את חלק מהמקומות הרגשנו שעזבנו לפני שמיצינו אותם. אם היינו עושים שוב את הטיול כנראה שהיינו מוותרים על פלרמו ומוסיפים עוד קצת זמן לנוטו ולסירקוזה.
היי שלום סיציליה, אי של ניגודים- כאוס בתוך נינוחות, עירוניות בתוך טבע, היסטוריה בתוך מודרנה, עולם שלישי בתוך אירופה.
היי שלום, אנחנו עוד נחזור.
