מסלול עד שבוע בלה פז ”טרק הסיארה נבאדה ליד לה פאז“

יצאנו לשישה ימי טרק דרך הסוכנות של שאול בלה פאז. טרק הסיארה נבאדה ידוע כטרק מערות קרח ולגונות, וכזה הוא היה. היומיים הראשונים הם טכניים לחלוטין - הולכים בנוף לא מעניין ויבש, עם כל הציוד על הגב. היום הראשון מתחיל בנסיעה מייגעת של 9 שעות מלה פאז, ועוד שעתיים וחצי בעלייה מאד מאד מתונה אבל אינסופית... 

ביום השני הולכים כ-7 שעות עם הציוד, יש עליה אחת קשה אבל סה"כ התוואי לא מאד קשה, רק הציוד כבד מאד. מגיעים בסוף היום השני למחנה שבו שוהים 3 לילות והטרק מקבל אופי של טרק כוכב - בימים השלישי והרביעי יוצאים ללא הציוד ומטפסים למערות קרח וללגונה יפה. ביום הרביעי יש הליכה נחמדה על השלג וכל הסצינה מאד מלהיבה, כולל תצפית על לגונה קפואה ומדהימה ביופייה. 

ביום החמישי שוב שמים את הציוד על הגב, אבל הוא כבר הרבה יותר קל אחרי הצריכה של הימים הראשונים. הולכים כחמש שעות עד שמגיעים למקום הלינה של הלילה האחרון, פורקים את הציוד ואחרי ארוחת צהריים עולים כשעה סה"כ (כולל עלייה, שהות וחזרה) לתצפית יפה אבל לא יותר מזה. מומלץ מאד לעשות מה שאנחנו עשינו ולהמשיך באותו יום עוד כשעה הליכה לעבר קמפינג אחר (הליכה מאד קלה) כדי לחסוך הליכה מהיום האחרון. 

ביום האחרון צריך להספיק את האוטובוס ללה פאז בשעה שלוש בצהריים, ובדרך יש עוד מעיינות חמים. היום הזה, כמו היומיים הראשונים, הוא נטו הליכה לא מעניינת של כ5-6 שעות סה"כ, הנוף ממש לא משהו. אם באמת הולכים ביום החמישי עוד שעה, יש יותר זמן במעיינות החמים ואפשר ללכת הליכה לא מאד מהירה בלי חשש של לפספס את האוטובוס ללה פאז. מהמעיינות החמים יש כשעה וחצי הליכה לכפר שבו תופסים את האוטובוס. אנחנו ביקשנו מהמדריך שישאל שם בסביבה אם מישהו עם טנדר שמעוניין לקחת אותנו "טרמפ" ובסוף בתשלום סמלי של כ10 בוליביאן לבן אדם חסכנו לעצמנו את ההליכה (אחרי מעיינות חמים ללכת שעה וחצי עם ציוד זה מאד מאד לא נעים).

הגובה המקסימלי שמגיעים אליו בטרק הוא 5400 מטר, והוא מתחיל מ-4500. למרות זאת, החלק העיקרי של העלייה נעשה בלי ציוד ולכן לא צריך לחשוש מזה. הטרק לא מאד קשה מבחינה פיזית אבל קיימת סבירות להרגיש לא טוב בגבהים ומומלץ לא להתעסק עם מחלת גבהים אלא לרדת מיד לגובה שבו מרגישים יותר טוב. 

מבחינת אטרקטיביות, לעניות דעתנו הטרק לא שווה את המאמץ. שלושת הימים שבאמצע הם מעניינים ויפים, אבל היומיים הראשונים והיום האחרון באמת מייגעים ולא מעניינים. ישנם טרקים אחרים שבהם רואים מערות קרח וקרחונים בפחות ימים. הנוף בכלליות בטרק לא דומה לפטגוניה הירוקה עם לגונות הטורקיז היפות. זהו נוף יותר יבש וצהוב וכמה שפסגות מושלגות והרים לבנים הם יפים - הסביבה לא מאד מרשימה ולא עושה את המאמץ שווה. כמובן שזוהי דעתנו האישית לחלוטין ולכל אחד יש טעם משלו, בטוח שיש כאלה שיגידו שזהו אחד הטרקים היפים כי בסה"כ האזור הוא כן הררי עם לגונות, על כל המשתמע מזה.

המחיר לאדם ליום הוא 170 בוליביאן אצל שאול. אנחנו יצאנו עם המדריך קאלי, והוא היה מעולה - מאד מאד מסור וקשוב לקבוצה. זמני ההליכה המצויינים כאן כוללים הרבה מאד עצירות. המדריך מודע לקושי שלנו לנשום בגבהים האלה, והעצירות הרבות בהחלט מקלות את הדרך. 

שתי המלצות חשובות - שאול מגזים מאד בציוד ובכמות האוכל שהוא מביא. זה מקשה מאד על הכתפיים והגב, ומומלץ לוודא איתו שהוא מביא אוכל בקמצנות. לנו נשאר בסוף הטרק המון אוכל ומעט מאד חוליות בגב... דבר שני, קחו בחשבון שחוזרים ללה פאז מאד מאוחר בלילה. כדאי לוודא עם ההוסטל שאתם יוצאים ממנו שהם מחכים לכם ביום החזרה עם חדר פנוי. לא נעים להסתובב בלה פאז בשתיים בלילה בלי מקום לישון.