כבר מזמן לא הרגשתי את הרגליים תפוסות כמו בבוקר היום העשירי של ה tour שלי. זה לא מונע ממני מיד עם ההשכמה לצאת החוצה לראות את הנוף. הצצה קטנה ואני רץ חזרה, לוקח מצלמה ומתחיל לצלם.
נוף של בוקר
ועוד אחת (מני רבות)
לפני היציאה לדרך אני מבקש מהבחור בקבלה שיזמין לי מקום ללילה ל refuge de bellachat שנמצא בערך שעתיים וחצי לפני le houches שהיא סוף הטרק. בכלל יש כבר באוויר ריח של סיום. צ'אן ואני יוצאים לדרך יחסית מוקדם, צ'אן רוצה לסיים היום את הטרק וזה המון הליכה.
נפרדים מ lac blanc
הדרך מ lac blanc ל la flegere ב 1800 מטר סלעית מאוד אבל לא מאוד תלולה. היא לוקחת לנו משהו כמו שעה וחצי, לאורך הדרך אנחנו זוכים לראות מפעם לפעם מבעד לעננים את הקצה הצפוני של שמוני הרחק מתחתינו. ב la flegere יש רכבל לשמוני ובקתת הרים גדולה ונחמדה המהווה את נקודת הסיום של היום העשירי של הטרק על פי הספר. מכיוון שהשעה רק תשע וחצי בבוקר, אז אחרי עצירה קצרה אנחנו ממשיכים.
משם בעלייה מתונה אנחנו ממשיכים עד plan praz בגובה 2000 מטר שגם אליו מגיע רכבל (ועוד אחד ממשיך הלאה ונבלע בענן סמיך בדרכו מעלה). במקום פועלת מסעדה ענקית שנדמה ברגע הראשון שהיא סגורה אך מתברר שהיא פתוחה ואנחנו נמלטים לחמימות שבה וזוכים להיות האורחים היחידים (וגם אנחנו בסך הכל שותים קפה).
המונבלאן ממול
מכאן העלייה תלולה בהרבה והיא מטפסת על צלע הר חשוף וסלעי מאוד. אחרי כשעה אנחנו מגיעים ל col du brevent ב 2364 מטר. למעלה קר מאוד ורוח חזקה נושבת. השביל הצר ממשיך לטפס בתלילות כאשר בחלק מהדרך יש להעזר בסולמות מתכת ושלבי עץ. אחרי כ 45 דקות אנחנו מגיעים אל מתחת למרפסת התצפית של la brevent בגובה 2526 מטר. אנחנו מנצלים הפוגה ברוח ומתיישבים לאכול צהריים. הראות עדיין אפסית ואנחנו מוותרים על העלייה למרפסת עצמה.
שמוני רחוק למטה
מכאן מתחילים לרדת. יש לנו כ 1500 מטר של ירידה עד תחתית העמק וזו הרבה עבודת רגליים וברכיים. לקראת 4 אחר הצהריים אנחנו מגיעים ל refuge de bellachat שבו הזמנתי לי מקום ללילה. ממש מעל הבקתה ממוקמת לה אחת מאותן פירמידות שמהוות ציון דרך, רק שעל זאת מופיע בפעם הראשונה השם les houches שהיא סוף הדרך בשביל שנינו. זה קצת מערער לי את הבטחון ואנחנו נכנסים לשתות תה בבקתה (מאוד נחמדה). בסוף אני מחליט להמשיך. מתנצל בפני בעלי הבית ושואל אם ניתן לבטל את ההזמנה. מקבל אישור ויוצאים לדרך.
les houches כבר ממש כאן
בשלב הזה אנחנו כבר מאוד עייפים והדרך מכאן פונה בתלילות מטה, גשם דקיק מתחיל להופיע מדי פעם. השילוט בקטע הזה לא מהמשובחים ונראה שיש כאן יותר מדרך אחת למטה. לאט, לאט סימני הציוויליזציה מגיעים ובשלב מסוים אנחנו גם הולכים קטע קצר על כביש סלול (לפני שאנחנו יורדים ממנו ליער יפה).
אי שם בפאתי les houches הגשם מתחזק ואנחנו שולפים את ציוד הגשם שלנו. קטע ההליכה האחרון הוא כבר בין בתי הכפר. בשעה שש בדיוק ובגשם שוטף אנחנו מגיעים לתחנת הרכבת של les houches שמהווה את נקודת סיום הטרק בשבילנו. התחנה סגורה ונטושה ואף אחד לא מחכה לנו כאן עם בקבוק שמפניה. אנחנו מצטלמים אבל החגיגה היא ברובה בלב פנימה עם המון גאווה והרגשת סיפוק. מקפלים את מקלות ההליכה, מצמידים אותם לתרמיל ומתיישבים תחת הסככה לחכות לרכבת לשמוני.
בעלייה לחדר המלון בשמוני (קומה ראשונה) הברך מתחילה לכאוב לי, בפעם הראשונה בעשרת הימים האחרונים. אני מחייך לעצמי חיוך קטן של נצחון.
בערב אני פוגש ברחובות שמוני חברים שונים שליוו אותי במהלך המסע הלא פשוט הזה, מחליפים חוויות, שותים בירה, אוכלים ביחד ארוחת ערב אחרונה. עוד אנשים שאיתם הלכתי ימשיכו להגיע גם למחרת וגם אותם אפגוש מתרגלים אי הליכה ברחובות העיר היפה הזאת.
