* קטעים מיומן מסע, אוסטריה 2016.
15.7.16
מצלמת טיפות. של גשם.
קריר כאן ונעים.
הנוף המשקיף מחלונות ומרפסות הבית שלנו כאן, נראה כמו גלויה.
מטיילת בין מראות שכמו נלקחו מעולם האגדות.
נכנסנו כבר לקצב שלנו, לתנועה של הדרך, זורמים עם מה שמזג האוויר מזמן לנו, ולאן שהלב לוקח. וזה מתגלה כמתכון מדויק. עבורנו.
כל בוקר בוחרים מחדש מה ולאן היום. ובמהלך היום בוחרים בכל רגע מחדש...
אתמול מצאנו את עצמנו בפינת טבע מטרפת ביופיה.
חוויה רב חושית.
קולות עוצמת זרימות המים, תחושת טיפות הרסס באוויר, מראות הירוק הבוהק שבעיניים, המנוקד בפריחה וריקוד הזרימה...
ובדרך הנוער מתלהבים.
הבן הצעיר: "כל כך יפה כאן!" "הכי יפה כאן!". האמצעי: "גן עדן המקום הזה"... והגדול, הוא לא הפסיק להתלהב, לצלם ולבקש ממני שאצלם אותו לאורך כל הדרך... הותירו את הציניות של הגיל בצד, ופשוט נפתחו אל היופי הזה...
והלב שלי מתפעם. בכפולות. מהיופי המרהיב הזה. ומתמוגג מהבנים שגדלו ופתוחים אל יופיו של העולם, ופתוחים אלינו ואחד אל השני ואל עצמם.
***
19.7.16
כל בוקר מתעוררים עם האור המציץ מחרכי התריסים.
אט אט כולנו פוקחים עיניים.
כל אחד קם בקצב שלו.
הבית מתחיל להתמלא בקולות הבוקר.
ארוחת בוקר קלה, הכנת סנדוויצ'ים לדרך, קצת פירות, אגוזים, מים,
לא לשכוח לקחת מטריה ושכמיית גשם בתיק,
ויוצאים להרפתקה של היום הזה.
מקשיבים לרחשי השמיים
והלב,
בודקים תחזית
ובוחרים כיוון.
נכנסנו לקצב שלנו.
אוהבת את הקצב הזה.
לא ממהרים. לא מאיצים.
אנחנו במסע. ולמסע יש את הזמן שלו.
כל בוקר פותחת חלון, יוצאת למרפסת או לחצר.
נפגשת עם הנוף המפעים את לבי כל יום מחדש.
ועם ציפורי הגינה שכבר הפכו להיות לי בנות בית. מכרות.
מוצאת גם את הזמן שלי עם עצמי לבד בתוך הטיול.
הם משיטים סירה באגם, אני מטיילת לבדי בעיירה ציורית מרגשת, הם הולכים לפארק מים קטן סמוך לבית, אני מגלה שבילים קסומים ונהר במרחק הליכה קצר מהצימר שלנו. ונפגשת עם עצמי.
ובכלל, יש בינינו המון מרחב, בתוך הביחד הזה.
אין ספק, לצאת עם ילדים גדולים לטיול, זה עולם אחר. מתכון מוצלח עבורנו.
מרגישה את תחושת קצירת הפירות. תענוג.
חבורת אנשים גדולים ומחוברים מטיילים יחד.
טוב, אם ממש מחפשים בנרות, יש קאץ' אחד. לנו זה עולה יותר... בכל אתר שלא נכלל בזאלצבורג קארד, משלמים על 4 מבוגרים וילד/נער אחד...
בקטנה... :-)
אה, וגם: שש-בש שולטטט!
***
