קמבודיה סוף - לעבר וייטנאם
כיוון שהחיים הם קצרים והעולם רחב, מסופקני, אם דרכי תצטלב אי פעם עם המדינה הקסומה הזו. סביר להניח שלא אזכור שמות של מקומות, כי הזיכרון שלי זה לא מה שהיה.
אבל, אני בוודאי אזכור את החיוך הנסוך על פניו של העם הזה. את רוחב ליבו ואת מאור פניו. וכבר כתבתי שהעם הזה אינו עסוק בעברו או בעתידו, אלא בהוויה היומית שלו, באיך הוא גומר את היום. המלחמות שהיו והמלחמות שיהיו הם כקליפת השום לעומת מלחמת הקיום התמידית שהעם הזה שרוי בה. העבר מת, ההווה ישנו והעתיד איננו. אני רוצה להודות לבורא העולם על שהנחני בדרך. ושום דבר ממה שהבאתי כאן הוא לא ממני אלא ממנו.
