ביקור בעיר המחוז סיהאנוגוויל
ניר עורך פגישה שבועית עם מנהלי המפעלים בעיר סיהאנוגוויל . אלישבע מצטרפת אליו וכשהוא טרוד בענייניו , היא מנצלת את ההזדמנות לפנק את עצמה בעיר הגדולה ולברוח מהבדידות שהחווה כופה עליה. הם הזמינו אותי להצטרף אליהם וזו הייתה הזדמנות עבורי לבקר בעיר החוף. הדרך לסיהאנוגוויל חוצה כפרים רבים. בשלב מסוים של הדרך התחלתי להבחין במסגדים שבצבצו בינות לצריפי העץ ובנשים שכיסו את ראשן במטפחות. ״ תופעת ההתאסלמות של כפריים״ מספר ניר ״תופסת תאוצה בשנים האחרונות ומסגדים צצים על פני השטח, חדשים לבקרים. התופעה מתרחשת גם במגזר העירוני. מסגרת דתית - מוסלמית, מעניקה ביטחון למאמינים, בעיקר כלכלי ולכן התופעה מתרחשת בקרב אוכלוסיות עניות וחלשות כלכלית. עם שהתקרבנו לעיר , ניר הפנה את תשומת ליבי למפעלי תעשייה ענקיים שהיו בנויים אי פה אי שם, על אדמות חקלאיות. ניר מספר שהסינים מעתיקים היום מפעלי תעשייה מסין לקמבודיה ומעסיקים אלפי פועלים קמבודים. הסמיכות של המפעלים לעיר נמל וכוח העבודה הזול הפכו את האזור הסמוך לסיהאנוגוויל למרכז תעשייה סיני ולא יי![בעיר החוף סיהאנוגוויל]()
רחק היום שהסינים ישתלטו על המדינה הזו. נכנסנו לעיר והיא נראתה עייפה ומנומנמת. העיר עוברת פיתוח מואץ ללא משובה תכנונית בעיקר בתחום של תיירות. החוף הקסום והמבודד של העיר מושך אליו תיירים רבים השוהים בעיר תקופה ארוכה ויש כאלה שבוחרים להשתקע בה. מועדונים, בארים, מסעדות, מכוני עיסוי נערות בילוי וחיים זולים הם תשתית מצוינת המושכת לעיר אלפים רבים של תיירים. ניר הלך לענייניו ואלישבע הזמינה אותי לאחד ממכוני העיסוי המנוהל ושייך לישראלי. זו הפעם הראשונה בחיי שהענקתי פינוק מושלם לרגליים שנושאות אותי לכל מקום. מעסה מיומנת עיסתה למעלה משעה כל תא שהיה לי ברגליים. כדי לא לקפח את הידיים והשכמות היא סיימה בהן. משם צעדנו בטוחות לעבר חוף הים. צידו השמאלי של החוף היה מיועד למקומיים והימני לתיירים. בחרנו את הצד של המקומיים. המסעדות הנשענות על הרצועה החולית היו גדושות קמבודים שבאו לנפוש ולחגוג אירועים משפחתיים. על הטיילת הסתובבו נשים שמכרו פירות ים, פירות יבשה ומיני חטיפים. אנחנו התמקמנו במסעדה חדשה ונעימה בבעלות יפנית, ששכנה בקצה הטיילת. לגמנו שייק פירות ותה סיני משובח. אחר כך צעדנו לעבר הצד של התיירים. שם האווירה הייתה משמימה. בארים ומסעדות לרוב, אבל תיירים איין. על חלק מהעסקים היו תלויים שלטים שהיה כתוב עליהם ״ להשכרה או למכירה ״ . התחושה הייתה שהולכים לסגור את העיר. זה מה שקורה כשהתיאבון לכסף עובר גבולות. את הנעשה אין להשיב. הצד המיועד לתיירים היה מדרון מיוער שהשתפל לים ונהרס על ידי יזמים זרים שגילו את הפוטנציאל התיירותי הגלום בחוף ובעיר, אבל המציאות חזקה יותר מהחלומות והיא הובילה את התיירים למחוזות מרתקים יותר. המשכנו לשוטט ברחובה המרכזי של העיר. אלישבע המבקרת בעיר אחת לשבוע, ערה לתמורות שהעיר עוברת. היא מכירה כאן כל בית עסק וכל מסעדה. בינתיים, ניר סיים את ענייניו ובא לאסוף אותנו ויחד נסענו לאכול במסעדה הממוקמת על חוף הים שהם רגילים לסעוד בה. מהמסעדה נשקף נוף פסטוראלי של מעגנת סירות כשמעליהן מתרומם גשר ענק ומכוער שנבנה על ידי אוליגארך רוסי כדי לחבר אי קסום שהוא קנה אל העיר. ניר מספר שאת כל כספו הוא השקיע בבנית הגשר ולא נותר לו ממון לבנות את מה שתכנן על האי. מה היה רע בלהפליג אל האי בסירות קטנות ולהעניק פרנסה לעוד כמה בתי אב במדינה הענייה הזו?
ניר עורך פגישה שבועית עם מנהלי המפעלים בעיר סיהאנוגוויל . אלישבע מצטרפת אליו וכשהוא טרוד בענייניו , היא מנצלת את ההזדמנות לפנק את עצמה בעיר הגדולה ולברוח מהבדידות שהחווה כופה עליה. הם הזמינו אותי להצטרף אליהם וזו הייתה הזדמנות עבורי לבקר בעיר החוף. הדרך לסיהאנוגוויל חוצה כפרים רבים. בשלב מסוים של הדרך התחלתי להבחין במסגדים שבצבצו בינות לצריפי העץ ובנשים שכיסו את ראשן במטפחות. ״ תופעת ההתאסלמות של כפריים״ מספר ניר ״תופסת תאוצה בשנים האחרונות ומסגדים צצים על פני השטח, חדשים לבקרים. התופעה מתרחשת גם במגזר העירוני. מסגרת דתית - מוסלמית, מעניקה ביטחון למאמינים, בעיקר כלכלי ולכן התופעה מתרחשת בקרב אוכלוסיות עניות וחלשות כלכלית. עם שהתקרבנו לעיר , ניר הפנה את תשומת ליבי למפעלי תעשייה ענקיים שהיו בנויים אי פה אי שם, על אדמות חקלאיות. ניר מספר שהסינים מעתיקים היום מפעלי תעשייה מסין לקמבודיה ומעסיקים אלפי פועלים קמבודים. הסמיכות של המפעלים לעיר נמל וכוח העבודה הזול הפכו את האזור הסמוך לסיהאנוגוויל למרכז תעשייה סיני ולא יי
רחק היום שהסינים ישתלטו על המדינה הזו. נכנסנו לעיר והיא נראתה עייפה ומנומנמת. העיר עוברת פיתוח מואץ ללא משובה תכנונית בעיקר בתחום של תיירות. החוף הקסום והמבודד של העיר מושך אליו תיירים רבים השוהים בעיר תקופה ארוכה ויש כאלה שבוחרים להשתקע בה. מועדונים, בארים, מסעדות, מכוני עיסוי נערות בילוי וחיים זולים הם תשתית מצוינת המושכת לעיר אלפים רבים של תיירים. ניר הלך לענייניו ואלישבע הזמינה אותי לאחד ממכוני העיסוי המנוהל ושייך לישראלי. זו הפעם הראשונה בחיי שהענקתי פינוק מושלם לרגליים שנושאות אותי לכל מקום. מעסה מיומנת עיסתה למעלה משעה כל תא שהיה לי ברגליים. כדי לא לקפח את הידיים והשכמות היא סיימה בהן. משם צעדנו בטוחות לעבר חוף הים. צידו השמאלי של החוף היה מיועד למקומיים והימני לתיירים. בחרנו את הצד של המקומיים. המסעדות הנשענות על הרצועה החולית היו גדושות קמבודים שבאו לנפוש ולחגוג אירועים משפחתיים. על הטיילת הסתובבו נשים שמכרו פירות ים, פירות יבשה ומיני חטיפים. אנחנו התמקמנו במסעדה חדשה ונעימה בבעלות יפנית, ששכנה בקצה הטיילת. לגמנו שייק פירות ותה סיני משובח. אחר כך צעדנו לעבר הצד של התיירים. שם האווירה הייתה משמימה. בארים ומסעדות לרוב, אבל תיירים איין. על חלק מהעסקים היו תלויים שלטים שהיה כתוב עליהם ״ להשכרה או למכירה ״ . התחושה הייתה שהולכים לסגור את העיר. זה מה שקורה כשהתיאבון לכסף עובר גבולות. את הנעשה אין להשיב. הצד המיועד לתיירים היה מדרון מיוער שהשתפל לים ונהרס על ידי יזמים זרים שגילו את הפוטנציאל התיירותי הגלום בחוף ובעיר, אבל המציאות חזקה יותר מהחלומות והיא הובילה את התיירים למחוזות מרתקים יותר. המשכנו לשוטט ברחובה המרכזי של העיר. אלישבע המבקרת בעיר אחת לשבוע, ערה לתמורות שהעיר עוברת. היא מכירה כאן כל בית עסק וכל מסעדה. בינתיים, ניר סיים את ענייניו ובא לאסוף אותנו ויחד נסענו לאכול במסעדה הממוקמת על חוף הים שהם רגילים לסעוד בה. מהמסעדה נשקף נוף פסטוראלי של מעגנת סירות כשמעליהן מתרומם גשר ענק ומכוער שנבנה על ידי אוליגארך רוסי כדי לחבר אי קסום שהוא קנה אל העיר. ניר מספר שאת כל כספו הוא השקיע בבנית הגשר ולא נותר לו ממון לבנות את מה שתכנן על האי. מה היה רע בלהפליג אל האי בסירות קטנות ולהעניק פרנסה לעוד כמה בתי אב במדינה הענייה הזו? 
