יום שתיים עשרה בטיול - 29 בספטמבר 2010

 נוסעים למיאג'ימה. (אומרים Mia-Jim-Ma)

נוסעים ברכבת JR מתחנת הירושימה עד Miajima Guchi עולים על מעבורת של JR כלול בכרטיס ההפלגה קצרה וקצת לאחר כ-5 דקות מתגלה שער טורי מדהים בכתום בוהק היוצא מתוך המים הכחולים על רקע האי בצבע ירוק. תמונה פסטורלית.

קצת על האי מיאגימה

האי מיאג'ימה נחשב לאי קדוש. הוא קדוש עד כדי כך שלא קוברים בו אנשים. פרט להיותו קדוש הוא גם אחד המקומות היפים ביפן. האי מלא מקדשים בודהיסטים ומקדשי שינטו.

האי שוכן בים הפנימי זֵסטו (Seto Inland Sea) סמוך להירושימה ובהתאם לאמונת השינטו הכניסה לאי עוברת דרך שער טורי (Torii) ענק השקוע במים שדרכו היו הסירות נכנסות לאי. היום יש רציף למעבורות הנעות במהלך כל היום מידי רבע שעה מהאי ולאי.

באי יש צבאים רבים המסתובבים חופשי (כמו בנארה) היפנים מאמינים שצבאים אלו (וגם סוסים) הם דרכי הקשר לאלים ולכן החיות נחשבות קדושות ואין לפגוע בהם.

בהתאם לאגדה יפנית השליטים ביקשו מהאלים לגונן על נארה (שהייתה עיר הבירה באותה תקופה), האל השומר הגיע רכוב על צבי לעיר נארה או למיאג'ימה והביא איתו שלום שקט ושלווה. מאז הצבאים הפכו לקדושים ב-2 הערים.

יש מפה מצויינת של האי באתר

 כבר במעבורת ראינו את הטורי הבולט מתוך הים. מראה מרשים.

כשמתקרבים מגלים שהטורי ממש גדולה - גדול? זכר או נקבה? לא משנה


 ירדנו מהמעבורת ופנינו ימינה בשביל לאורך החוף לכיוון מקדש הכלונסאות. הטורי במים ניבט אלינו מכל פינה וצבאים המחפשים אוכל הולכים לידנו.

 בדרך עוברים עוד שער טורי מאבן

 וממשיכים עד לכניסה למקדש איסוקושימה Itsukushima Shrine העומד מעל המים. משלמים 300 ין ונכנסים. בקופה מודיעים לנו את שעות הטקסים ואת שעת השפל.

 המקדש לא מרהיב ביופיו יש בו תוף ענק ובזמן הטקסים מתופפים עליו

 וכמובן חביות סאקה. המקדש כולו עומד על כלונסאות בתוך המים. המקום ידוע בהבדלים הגדולים בין הגאות לשפל. בערב כשחזרנו אליו בשעת השפל, המים כבר נסוגו ויכולנו לראות את הקרקע שהוא עומד עליה וציפורים מנקרות.

בתום הסיור במקדש עלינו לפגודת ה-5 קומות הסמוכה והמאפשרת לראות את האי והמקדש מלמעלה.

 ירדנו והתחלנו לשוטט באי בהתאם למסלול התוכנית המופיעה HIROSHIMA and MIYAJIM Walksטילנו בחורשות של האי. השמיים הכחולים והאוויר הנקי משרים רוגע ושקט מדהימים.

גם בועש שהסתובב בשטח ראינו

 האי מלא תלמידים ותלמידות. בדרך כלל יש הפרדה כיתת בנים וכיתת בנות. הבנות כאילו יצאו מאותו פס יצור. כולן שער שחור קצוץ באותו הגובה.

 הגענו לרחוב הראשי שם ראינו את הכנת עוגיות עלי אדר ממולאים. אלו חנויות שיש בהן מכונה אוטומטית המכינה את העוגיות. התהליך מתחיל שמברשות עם שמן מברישות את התבנית הפתוחה,

 התבנית נוסעת והמילוי נשפך לתוכה,

 התבנית נסגרת וממשיכה לתוך התנור ובסוף המסלול התבנית נפתחת ומתהפכת לתוך שקית צלופן לממכר.

 יש מספר רב של חנויות כאלו והמילוי שונה. הם ממלאים בשוקולד, שעועית חומה, גבינה מותכת ועוד, טעמנו כמה, בסדר, לא יותר. חלקם היו טעימים וחלקם מוזרים.

ולפתע ראינו זוג מובל ע"י ריקשה בדרך לחתונה.

ישבנו לאכול צהרים במסעדה יפנית מקומית ואכלנו אורז עם בשר טעים ביותר.

בהמשך התישבנו בבית קפה קטן הקולה בעצמו את הקפה. זו הייתה הפעם הראשונה ששתיתי אספרסו אמיתי וטעים ביפן. אמנם יקר -; 450 ין אבל היה שווה.

התחנה הבאה שלנו הייתה הר הקופים. סענו באוטובוס קטן (Shuttle) עד לתחתית הרכבל. העליה ברכבל מחולקת ל-2 הראשון לוקח כ-10 דקות ואלו קרונות קטנים הנעים בתדירות גבוהה, ברכבל השני נוסעים 4 דקות אבל אלו קרונות גדולים שנוסעים בהם כ- 20 איש והם יוצאים כל רבע שעה. כבר בעליה הנוף מהמם.

 אבל מלמעלה, הנוף ממש מדהים. מסביב קופים מתרוצצים

 ואפילו יש קופים שעומדים ליד צבי ומנקים לו את הפרווה.

אפשר ומומלץ להמשיך לטפס רגלית עוד כחצי שעה עד לפסגה השניה. אנחנו וויתרנו ובמקום ישבנו למעלה והתענגנו מהנוף.

כשירדנו מההר נכנסנו למקדש 1000 הטאמאטי Senjokaku -;חולצים נעלים ונכנסים פנימה. מלבד קדושתו של המקום ליפנים, אני בור שכמותחי לא מצאתי כל עיניין ויצאתי משם די מהר.

קראתי על יחודו של המקדש, שמכיל למעשה רק כ-450 מזרונים, ונבנה ע"י טויוטומי הידיושי (Toyotomi Hideyoshi) בשנת 1587 ולפי האגדה נבנה מקורות שנחתכו מעץ קמפור יחיד. המקום הפך למקדש על שמו של טויוטומי. המקום פתוח מכל הצדדים ומאפשר לרוחות לנשוב בו בקלות דבר שמקל בימים החמים.

כשיצאנו כבר החל להחשיך והשפל היה בעיצומו.

השפל איפשר למספר אנשים להלך במים עד אליו.

 בערב צפינו בשער הטורי המואר בשלל אורות

חזרנו להירושימה עמוסי חוויות.

לפוסט הראשון <<לפוסט הקודם לפוסט הבא>>