את היום המלא הראשון שלי בקוריאה הדרומית הקדשתי לדבר שהכי סיקרן אותי בתרבות הקוריאנית: הפופ הקוראיני, או כמו שנהוג לומר פה - ה״קיי פופ״. הלכתי לכל המקומות בהם כל מעריץ חייב להיות, ופגשתי מעריצה שלימדה אותי שיעור חשוב על איך להיות מאושר
שמתי אוזניות ונסעתי ללמוד על הפופ הקוריאני
עם מוזיקה באוזניות נסעתי 40 דקות ממרכז העיר כדי להגיע לכיכר ״קיי-פופ״ שבדרום קוריאה. שם, עומדים לוחות אבנים עם טביעות ידיים על דבר שנראה כמו מטיל זהב. ראיתי שם בחורה קוריאנית צעירה מצטלמת עם היד שלה בתוך אחת מטביעות היד.
״הי! מה זה המקום הזה?״ שאלתי אותה באנגלית. ״אלה כל כוכבי הפופ הקוראיני הכי גדולים בעולם. כשהם הופכים לגדולים הם מגיעים לכאן ומוסיפים את היד שלהם לחומה״. הבנתי שאני במעין שדרת-הכוכבים-של-הוליווד - רק בדרום קוריאה.
המשימה להיום: להבין מה זה הפופ הקוריאני
את כל היום הקדשתי כדי להבין מה כל כך מושך את העולם לפופ הקוראיני. אתם צריכים להבין, לא מדובר באופנה חולפת ולא יציבה. אין ספור אנשים מכל רחבי העולם מגיעים לסיאול רק בשביל תרבות הפופ הקוריאנית. גם עבור לא מעט ישראלים וישראליות, להגיע למקום בו התחילה המוזיקה האהובה עליהם זה ממש חלום רציני.
פופ קוראיני
קיי-פופ (K-pop, Korean Pop) הוא סגנון מוזיקלי מעניין במיוחד: הוא משלב בתוכו קוריאנית ואנגלית, קצבי ורגוע, צבעוני ומהודק. בשירים הפופ-קוריאנים תוכלו לזהות מוזיקה אלקטרונית, ג׳אז, היפ-הופ ואולי כל סוג של מוזיקה שאתם מכירים. למיטב הבנתי, זה פשוט קצת מכל דבר.
למה זה כל כך מוצלח?
עם קליפים מושקעים ברמה בין לאומית, לבוש מיוחד, וצבעים שמזוהים לכל להקה, חברות ענק מלהקות צעירים וצעירות מוכשרים והופכים אותם לכוכבים בין לאומיים, לאיידולים. השיר ״גנגנם סטייל״ נתן קפיצה ענקית לכל התעשייה הפופ קוריאנית, אבל היום כבר אף אחד לא זוכר שזה בכלל חלק מזה, זה אפילו קצת נחשב לבדיחה - כי היום הרמה היא פי מיליון יותר גבוהה.
צריך להבין - מדובר במשהו ענק
לא רק מדרום קוריאה, צעירים מכל העולם חולמים לקחת חלק בתעשייה. מבחינתם, זה או זה או כלום. הם חיים בשביל זה, שרים בשביל זה, רוקדים בשביל זה, אוכלים בשביל זה וישנים בשביל זה. זה מה שמסב להם אושר. גם לבחורה שפגשתי בתחילת היום בכיכר ״קיי פופ״.
מוזיקה עושה אנשים מאושרים - בכל מיני דרכים
״את מעריצה?״, שאלתי אותה. ״בינתיים כן. אבל אני הולכת להיות כוכבת. אני בטוחה בזה״. התשובה שלה לא הפתיעה אותי, אבל הייתי חייב לשאול למה. ״מה זאת אומרת? כי רק ככה אני אהיה מאושרת״.
היא ביקשה שאצלם אותה ונפרדנו לשלום. שמתי מוזיקה באוזניות והמשכתי לרכבת לתחנה הבאה. הסתכלתי החוצה מהחלון. ״מבחינתי״, אמרתי לעצמי בראש, ״זה מספיק כדי להיות מאושר״.
לכל הבלוגים שפורסמו עד היום >> https://www.lametayel.co.il/blogs/4174554
להצטרפות לקבוצת וואטסאפ שקטה עם הבלוג בכל יום >> https://chat.whatsapp.com/HETx2JRGizX78bgR10rLRy
