הטיסה לארה”ב נראית תמיד כאילו אינה נגמרת, השעון כאילו עומד ולא מתקדם. יצאתי בטיסת אליטליה לרומא, מעבר קצר להמתנה לטיסה לבוסטון וטיסה ארוכה עד לנחיתה. הטיסה עברה בנחת וכשהגענו לבוסטון קיבל אותנו מזג אויר קפוא = 0 ( כך חשבתי עד שחלפו מספר ימים והתקרר עוד יותר). הכניסה לארה”ב הפכה קלה יותר ונעשית בעזרת מסופים לשימוש עצמי בהם צריך להקליד את הפרטים שבעבר נשאלו על ידי נציגי משטרת הגבולות ויש נציגים שעוזרים למי שמתקשה. התור לנציג היה די קצר ולאחר שבדק שהטופס מולא כנדרש, חתם והמשכתי הלאה למזודות. ובנסיעה קצרה בשאטל למרכז השכרות הרכב שם הציעו לי לקחת את מכשיר ה EZpass המאפשר מעבר באוטוסטרדות. די משתלם. נסעתי מהשדה לבית בו נולד ג'ון קנדי בשכונת ברוקלין ( סמוך למחלף הארורד) ומשם על כביש 90 לכוון Chicopee שעל מחף ליד ספרינגפילד ללינה. לקחתי בחשבון נסיעה של כשעתים היות ומחשיך בסביבות 4.30. מה שמשאיר זמן לקניות ובילוי . בדרך ירדתי לכביש 20 המקביל לכוון טירת Sturbridge כשצידי הכביש מכוסים בשלג וחלק מהנהרות הקטנים קפוא. סיבוב קצר בעיירה, ארוחה ולמיטה.
את המוטלים /מלונות הזמנתי מדי יום ללילה הקרוב דרך אתר Hotwire לפי המסלול שהכנתי. המחירים נמוכים יחסית.
