כל מי שיוצא לטרק לא מדמיין לפגוש תנאים של חמישה כוכבים (ואם כן, יש לו בעיה של פער ענק בין המציאות לבין הפנטזיה). זה ברור. ולמרות שרוב הלודג'ים נראים פחות או יותר אותו דבר, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.
מה לבדוק? קודם כל, אם אתם יכולים להרשות לעצמכם חדר עם שירותים ומקלחת, תמנעו מעצמכם לצאת באמצע הלילה, אחרי שנעלתם נעליים (בהנחה שחלצתם אותן), לגשש את דרככם בחושך, עם פנס ראש וחתיכת נייר טואלט רטוב, לשירותים הציבוריים. כמו כן תוכלו להתלבש אחרי המקלחת בחדרכם מבלי לחשוש שהתחתונים יפלו לכם על הרצפה הרטובה ועוד כאלו סכנות הרות גורל.
זה כמובן לא תמיד ניתן, ולנו קרה שלא היו חדרים כלל, לא עם שירותים ולא בלי שירותים, ולא קטנים ולא עם עוד אנשים, ומצאנו את עצמנו מסתופפים יחד כל הארבעה במחסן טחוב,לח וקר מאוד. אבל, בכל מקרה, ואני מדגישה בכל מקרה, אל תעשו את הטעות הנוראה שאנחנו עשינו ותצאו לדרך ללא שק שינה!!! נכון, יש שמיכו בלודג'ים, אבל ראשית השמיכות מיועדות לפורטרים ולמדריכים הנפאלים, אחר כך לנפאלים שמטיילים, ורק אחר כך, אם נשאר, ואם המדריך שלכם קומבינטור, יגיע תורכם לקבל שמיכות. והיה וזכיתם בשמיכות – דעו לכם שלפני שאתם מתכסים בהן מיצאו את התנוחה האולטימטיבית ללילה, כי ברגע שהשמיכות יורדות עליכם התחושה היא של שני טון אסבסט המקבעים אותכם בתנוחה עד לבוקר.
ממה עשויות השמיכות הנפאליות לא הצלחנו להבין. ולא שלא חקרנו. מה שבטוח הוא הן מרגישות כמו שמלת בטון ומלט. בקיצור – אל תתפתו להשאיר את שק השינה בארץ, ומקסימום ניתן לשכור שק שינה בחנות הציוד הצמודה לסוכנות של סוויסה בפוקרה (שבבעלותו כמובן) תמורת פחות מדולר ללילה (שגם את זה לא עשינו. למה? אללה יודע).
למרות ששמענו על מקלחות הדלי – נתקלנו רק בברזים. חלקם זרזיפיים, חלקם סבירים, אבל תמיד היו מים חמים המחוממים בגז (שמישהו סחב על גבו). רק ערב אחד, במחנה הבסיס עצמו, לא הייתה מקלחת, אבל פרץ ההתרגשות השכיח את חוסר הנעימות ואת ריח הזיעה המלוחה של אותו היום. ובינינו, מה זה כבר משנה – מסריחים יותר או פחות – העיקר שהגענו, מה גם שבשלב הזה של הטרק בגדים נקיים כבר אין ואם מישהו עשה כביסה במהלך הדרך (כמו שרונית עשתה כל ערב) הסיכוי שהכביסה שלו מלפני ארבעה ימים התייבשה הוא מזערי.
אין לי צילומים של השירותים והמקלחות, אבל שווה לבדוק עם האף את מידת הניקיון/הלכלוך, בעיקר לאיסטניסטים שבינינו. אנחנו זרמנו פחות או יותר עם מה שמצאנו, אבל הסטדנרטים שלנו לא היו גבוהים במיוחד.
כך נראה לודג' טיפוסי במהלך הדרך (זה הספציפי נמצא ב Bamboo).
עוד לודג' נחמד מאוד בו לנו היה ב Dovan, וכשמו כן הוא: Tip Top. הוא מנוהל על-ידי קואופרטיב מקומי.
באופן מפתיע, כל הקרחצים והכאבים היומיומיים המלווים את חיינו הבורגניים נעלמו במהלך הטרק. שום כאב גב תחתון או עליון, אגן, מותן, נאדה. אפילו רוני הסובל מכאבי גב כרוניים, ישן כמו תינוק על המזרונים הנפאליים שרובם לא היו מתוצרת Hollandia מן הסתם. וזאת ההוכחה שבני אדם נולדו ללכת בדרכים ולא לשבת כל היום מול המסך כמו שאני עושה ברגע זה….
