חמישים וארבע, 54 זה מספר המדינות שאני רוצה לבקר בהן. "הבעיה" היא שכל פעם שהיה לי קצת כסף, העדפתי לטוס למקום אחד – לונדון. הפעם הראשונה הייתה כשהייתי בת 12, שלחו אותי לסאמר סקול. הפעם האחרונה הייתה ה -17 במספר ואם הייתה לי אפשרות הייתי בדרך לשדה התעופה עכשיו. למה? כי היא מושלמת!!!
אני יכולה להריח אותה כאילו אני שם, כאילו הרגע יצאתי לאוויר שלה.
בפעם הראשונה שהגעתי לבדי, יצאתי מהית'רו (אחד מארבעה נמלי התעופה של לונדון - הית'רו, גטוייק, סטנסטד ולוטון) וניסיתי לחשוב מה הדרך הכי חכמה להגיע למלון. היו לי שתי אופציות ההית'רו אקספרס שכרטיס הלוך חזור עולה 35, היא מגיעה למרכז לונדון תוך פחות מעשרים דקות ויוצאת כל רבע שעה וההית'רו קונקט שיותר זולה ויותר ארוכה. הדרך השניה היא מונית, יש כמה חברות מוניות חלקן של ישראלים שמעבירות ישר למלון, המחיר ? משתנה.
בפעמים הראשונות עוד החלפתי מלונות אבל אחר כך הגעתי לרויאל נשיונל ומאז אני שלו. המיקום מצויין, המחיר מצויין ואפילו יש פאב שצמוד אליו. החדרים היו נקיים והשירות היה מצויין.
לתקציב קצת יותר פרוע הייתי לוקחת את מלון ראסל
כל בוקר יצאתי מהמלון בשירת "Here I Come strawberry with cream" לכיוון סטארבקס, מזמינה לי את השייק הקבוע, תותים וקצפת, המשקה המושלם. שותה ומתכננת את היום
אם אתם נוסעים ללונדון פעם ראשונה או שעדיין לא הספקתם לראות את האטרקציות המפורסמות לכו על זה אבל אני הבנתי שאם אני רוצה למצות אותה עד תום כדאי לי לקנות את הטיים אאוט של לונדון או לחלופין להסתכל באתר שלהם. שם מפורסמים כל הדברים שכדאי לעשות ביום, בשבוע, בחודש המדוברים. הדבר שאני כן מקפידה לעשות על טיול זה את- טיול האוטובוס אומנם יקר אבל שווה.
גברים בריטיים עושים לי את זה (אהוב שלי אתה הכי טוב מכולם) יש משהו בצבע, בחליפות, בזה שהם מתחילים לשתות בעשר בבוקר וכמובן המבטא, אלוהים המבטא. יש אחד שאני נזכרת בו ומחייכת. נזכרת באיך הוא לקח אותי לגרין פארק, איך עמדנו שם ונאלצתי לעמוד על ספסל כי הוא היה כל כך גבוה, ואיך הוא נישק אותי בגשם. לונדון היא רומנטית, משהו בקרירות, באויר, וזה נהיה אפילו יותר ברור כעבור 14 שנים, עם האהוב שלי, כשהתחתנו והצלחתי לשכנע אותו לעשות את ירח הדבש שלנו שם.
אי אפשר לדבר על לונדון, בלי להזכיר את אוקספורד סטריט ובונד סטריטס - הרחובות שאת חייבת להכיר אם את אישה וחייב לפחד מהם אם אתה גבר.החנויות האהובות עליי הן אן סאמרס רשת לבני נשים סקסיים בטירוף ומחירים מהוגנים (שימו לב למשחק מילים) למדי. רשת פריימארק (אם אתם מעיזים להיכנס, שימו אזיקים לבן הזוג שלא יעלמו ותתכוננו לבלות שם כמה שעות ולבזבז כמה מאות של פאונדים) ואחרון חביב, בית המקדש שלי- בודי שופ, ולא אין בארץ, זה לא אותה חברה, לא אותם ריחות (ואם יש בקהל מישהו שמוכן לעזור לי לייבא לארץ אני מוכנה ומזומנה)
בלונדון יש לא מעט פסטיבלי סרטים. האהוב עליי,מתרחש כל שנה באוקטובר,הוא נקרא בפשטות פסטיבל הסרטים של לונדון פרימיירות, כוכבים, סדנאות ומפגשים עם יוצרים מוכרים ומתחילים מכל העולם. החלק האהוב עליי נקרא סרט בהפתעה משלמים על סרט, כשבעצם לא יודעים מה הוא, אתה מגיע מתיישב ו- ה פ ת ע ה רק אז אתה מגלה באיזה סרט תצפה. איזה כיף זה, איזה חכם זה.
מהפעם הראשונה בה, אני מקפידה ללכת לפחות להצגה אחת ולהופעה אחרת, ממליצה להחליט על יום וללכת כמה שיותר מוקדם ללסטר סקוור ,יש שם חנויות כרטיסים להופעות של אותו היום בחמישים אחוז הנחה (ולא לקנות מראש בארץ אלא אם כן יש הצגה שאתם ממש לא רוצים לפספס). אני מודה שאני גרופית וכשיש מישהו שאני אוהבת אני מוצאת את מאחורי הקלעים והולכת לומר שלום. כך יצא לי לפגוש את ג'יסון דונובן (שאכזב כי היה לא נחמד), את כריסטיאן סלייטר (המדהים), ואת רוב לאו שניהל איתי שיחה על אה ,דא ישראל וצה"ל .
אני בחורה של טראש, תנו לי את הקארדישאן בריטני ובון ג'ובי (בתכלס זה איכות) ואני מסודרת. אתם יודעים מה, תנו לי בבקשה שבע הופעות של בון ג'ובי, זה מספר הפעמים שראיתי אותם. ההופעה האחרונה הייתה כשהצלחתי לשכנע את הגבר שלי לבוא איתי, שילמתי 100 לכרטיס, עמדתי שורה רביעית, שרתי איתו את Living on a prayer והייתי האישה המאושרת ביקום.
לגבר שלי שהיה חמוד ובא איתי להופעה, חיכתה הפתעה משלו, הזמנתי לו את ה-סילוורסטון אקספיריאנס , (ותודה לאביעד) שזה בעצם חווית נסיעה ברכבים ששייכים לפורמולה אחת (או שתיים או שלוש, אני מודה אני לא אישה שמבינה בזה כל כך) יש שם כל מיני חבילות, לכל כיס, לא יצאנו מרוששים והגבר שלי יצא מאושר.
אז לונדון, מהפעם הראשונה היא קסמה לי, הצליחה לשבות אותי, ומאז אני מכורה, הייתי יכולה להמשיך לכתוב עוד 2000 מילים, הייתי יכולה לכתוב על כמה אני ממליצה לכל אחד ללכת לאיבוד, ככה מוצאים הכי הרבה חברים. הייתי יכולה לדבר שעות על הטיוב שלה ועל סוגי אוייסטר (הרב קו הבריטי). על זה שאני ממליצה לא ללכת למסעדות תיירים אלא למצוא אחת קטנה, של המקומיים, ועל לא להפסיד שתיית בירה בצהריים. הייתי ממליצה לבוא אליה באהבה, לא לפחד מהקור וממה שמספרים עליה. בסופו של דבר היא תחזיר לך את מה שאתה תתן לה..
