יום 8 - שבת, 2 ביולי, 2016.
מ- Champex אל Col de la Forclaz
מרחק: כ- 16 ק"מ (740 מ' עליה, 680 מ' ירידה)
למעבר לסיפור המלא של הטרק – לחצו כאן
השכמה לקול דנדון פעמוני הפרות שרועות מתחת לחלון שלנו. אני קמה מאוששת אחרי לילה של שינה ערבה. באופן מפתיע ארוחת הבוקר מצויינת והיא כוללת לחם מלא טרי, ממרחים, יוגורטים עם תוספות וקפה טוב. לאחר 4 ימים בהם הלכנו בחברתה של מורן ואנחנו ערים ושותפים להתלבטויתיה, היא מחליטה לפרוש בשיא ולרדת מן השביל. מוזר להפרד, אבל ברור כי זהו הצעד הנכון עבורה ואנחנו מאחלים ומקווים שמכאן הדברים אצלה ילכו וישתפרו.
יוצאים לדרך קצת לפני השעה 8:00 וכעשר דקות לאחר מכן מתחיל לרדת גשם, שכמעט ולא יפסיק עד הגעתנו אל היעד שלנו להיום. הדרך ערפילית וזה שינוי מרענן אחרי כמה ימים בהירים וחמים שעברו עלינו.
העננים נחים להם בין העצים, על האחו ובעמקים. בחלקים מהיום אנחנו לא רואים כלום מעבר לאף. יש בהליכה הזו בגשם ובערפל משהו קסום ונפלא ואנחנו נהנים מאד.
בשלוש השעות הראשונות אנחנו מטפסים. עליה ארוכה, אך היום אני מרגישה חזקה ומעודדת יותר וזה עוזר לי להתגבר על הקושי הכרוך במאמץ הפיזי. הגשם לא מפריע לי וקשה לי להסביר את המרץ והשמחה איתם יצאתי הבוקר.
אני עטופה בחולצה תרמית המונחת מעל החולצה הקצרה, מעליהן מעיל גשם קל, על הגב התרמיל עטוף ביריעת הגנה ומעל הכל השכמיה המכסה הולך+תרמיל. בין הנעליים לברכיים עוטפות את המכנסיים ה- gaiters שקנינו יום לפני שיצאנו לטרק וששימשו אותנו לא מעט לאורך הדרך. המראה של שנינו בגלימות הירוקות באמצע הערפל משעשע. למרות כל ההגנות אני מרגישה רטובה, ואני לא יודעת אם מהגשם הבלתי פוסק, או אולי מהזיעה שאין לה דרך מילוט החוצה מבין כל השכבות הללו.
כל השביל זורם... אנחנו חוצים פלגים, אל חלקם אין ברירה אלא לרדת וללכת בתוך הזרם החזק. לא הכי בטוח, אבל גם את זה עברנו, ולא פחות חשוב – הנעליים ספוגות מבחוץ אך נשארות יבשות מבפנים.
לקראת 11:00 אנחנו מגיעים אל Alp Bovine. זוהי בקתה קטנה ומקסימה שבה מוגשים מיני מטעמים ומאכלים הנאפים ומבושלים במקום. הכל יפה שם – תנורי האפיה הישנים, סירי הוינטג' העומדים על הכירים ומעלים אדים וריחות נפלאים, מגבות הכותנה התלויות לייבוש, שולחנות העץ הכבדים. והכל טעים שם. טעים מאד מאד! אנחנו משאירים מקלות ותרמילים בחוץ, בגשם, כמו כולם, מחליפים לבגדים יבשים, מתיישבים בפנים ומזמינים לנו שוקו חם ופאי דובדבנים מהמם. איזה אושר עילאי! בחוץ קר וגשום, בפנים חמים ושמח. מתענגים על המראות והטעמים, לוקחים את הזמן ונחים מהעליה הקשה.
קצת קשה לעזוב את המקום המתוק הזה, אבל אין ברירה – עוד ירידה לפנינו. מעמיסים שוב את הציוד על הגב ויוצאים לדרך. יש לנו צעידה של עוד כשעה וחצי עד Col de la Forclaz שהוא היעד הסופי שלנו להיום. הגשם מתחזק, הצעידה רטובה מאד וערפל סמיך עוטף אותנו מכל עבר. הכל רחוץ וזוהר ואחרי היום המעצבן של אתמול - אני מרגישה ממש סוג של התרוממות רוח.
ב- Hotel du Col de la Forclaz (126 פרנק לחדר דורמיטורי 11 מיטות, חצי פנסיון), הקרוי על שם מעבר ההרים בו הוא נמצא, אנחנו מתקבלים בנעימות ובחיוך, ושואלים אם במקרה התפנה חדר זוגי במקום הדורמיטורי אליו אנחנו רשומים. העובדים עושים כל מאמץ למלא אחר בקשתנו, אך כרגע אין חדרים זוגיים פנויים והם מציעים שאחד מהם יקפיץ אותנו אל Trient הסמוכה, שם מצאו לנו חדר זוגי במלון אחר. אנחנו מתלבטים מאד, אבל פה כל כך נעים לנו, ולכן אנחנו מחליטים להשאר בחדר המשותף. כמובן שגם כל חברותינו משובצות לאותו החדר, אבל העיקר החלון בשליטתנו! החדרים הללו, מעבר לכך שאין בהם טיפונת פרטיות נוטים להיות מחניקים משהו...
נוהל מקלחת וכביסה ואחר כך אנחנו מתיישבים לאכול צהריים משקית ההפתעות שלנו – משמשים, נקטרינות, לחם, גבינה ושוקולד לבן עם אגוזים שקנינו אתמול ב- 50% הנחה בסופר של Champex. השוקולד כל כך טעים שאנחנו מצטערים מיד שלא קנינו שניים.
השעה שעת צהריים מוקדמת וכל היום עוד לפנינו. מסתובבים קצת במלון שמקושט ב... פוחלצים שונים ומשונים. מכל פינה קופצת עלינו חיית בר אחרת, חושפת שיניים. איזו דקורציה משונה... מחוץ לסובניר-שופ המקומי, הממוקם מעבר לכביש, אנחנו פוגשים את דפנה וחבורתה הממשיכים מכאן למקום הלינה שלהם ב- Trient. עוצרים לפטפט איתם קצת וכשהם ממשיכים אנחנו נכנסים לחנות ומצטיידים מעט לקראת מחר. מוצעות שם למכירה חולצות ירוקות עם הלוגו של ה- TMB, שזהו גם "הלבוש הרשמי" של עובדי המלון. אני מאד מאד מאד רוצה אחת, אבל מרגישה שעלי לסיים קודם את המסלול בשביל לזכות ב"פרס". ברור שבהמשך כבר לא נמצא כאלה – אז מי שקורא את הפוסט הזה ומגיע ל- Col de la Forclaz, יעשה עמי חסד וירכוש עבורי אחת. תודה!
מנסים להעביר את הזמן עד ארוחת הערב. אין יותר מדי מה לעשות, בעיקר כשבחוץ גשום וערפילי. מתקשרים הביתה, גולשים קצת באינטרנט ואפילו חוטפים שנ"צ קלה... ארוחת הערב משביעה ומושקעת ומכל מנה מציעים לנו עוד ועוד. מרק דלעת עם לחם שחור מעולה, אומלט חסר תקדים בגודלו, צ'יפס וירקות מבושלים ולקינוח גלידה טעימה. כמה טוב שהחלטנו להשאר כאן.
היה יום נהדר ומקסים, בדרכו שלו… לדעתי אחד הימים המושלמים בטרק.
למעבר לסיפור המלא של הטרק – לחצו כאן
צילומים וכתיבה: אורה גזית
