קמנו מוקדם, קצרי רוח ליום האחרון של ההליכה. כל כך מוקדם שיצאנו בחושך, מתחילים את היום בין סוחרי השוק של סוף השבוע שהחלו פותחים את הדוכנים.
לא שיש על מה להתלונן: ארוחת הבוקר היתה צ'ורוס חמים חמים עם שוקו חם, התחלה נהדרת.
מזג האוויר המשיך להיות גשום, והיום הזה התאפיין בשימוש מוגבר במעילי הגשם.
גם היום, הנופים בדרך היו בעיקר נופים של כפרים ירוקים ויערות, אבל הקרבה לעיר נתנה את אותותיה: פגשנו מבקרי יום בשביל שהלכו את היום האחרון בלבד, קבוצות מאורגנות מכל העולם וכמובן את שלל החברים שאספנו לאורך ההליכה.
היום גם היתה נטיה של המטיילים ללכת לאט, לעצור בכל מקום אפשרי ולשתות ביחד, פרידה איטית מהשביל ומהחברים שנרכשו.
חבורה של נשים שהלכה איתנו כמעט את כל השביל החליטה לעצור באמצע הדרך מכיון שאחת מהן סבלה מרגליים נפוחות ולא הצליחה ללכת.
הן רצו לחוות ביחד את היום האחרון בשביל.
נפרדנו בחיבוקים.
10 ק”מ לסנטיאגו. התרגשות!
חוצים את הכביש המהיר, נכנסים לתחומי העיר
מהיום הזה זכורים נקודות כמו: השלט של 10 ק”מ אחרונים, הפעם הראשונה שראינו מרחוק את הקתדרלה, הכניסה הראשונה לעיר, ולבסוף: ההגעה לעיר העתיקה וההליכה בתוכה, בסמטאות עד לרחבת הקתדרלה.
לאחר סיום ההליכה הלכנו למשרד עולי הרגל. שם הגשנו בקשה בפני פקיד חוקר לקבלת תעודה המעידה על כך שעמדנו בדרישות הצליין ומעידה על מקומנו המובטח בגן עדן.
הצגנו בפניו את הדרכון שרכשנו בפורטו, דרכון עמוס בחותמות וקיבלנו את התעודה.
בעת הגשת הבקשה לתעודה התבקשנו לרשום את אופן עשיית המסע: סוס, רגל, אופניים. דרישת המינימום להליכה היא 100 ק”מ, אנחנו הלכנו כ 240 ק”מ. רוכבי אופניים או סוס נדרשים ל 200 ק”מ רצופים לפחות.
כן התבקשנו לרשום את מטרת המסע.
האפשרויות: תיירותית, רוחנית או דתית.
יהודי במשרד של הכנסיה? באופן אינסטינקטיבי רציתי לסמן את התיירותי. הפקיד שראה את ההיסוס שלי אמר לי שרוחני כולל הרבה דברים והמסע הוא תמיד רוחני.
כמה שהוא צדק! זו היתה חוויה מרגשת, מדהימה, במיוחד בהליכה משפחתית, חוויה שאנו קוראים לה חוויה משנה חיים.
אגב, המסמנים מטרה תיירותית לא מקבלים תעודה. וגם לא שוקו ולחמניה
לקראת ערב הצטרפנו לחלק ממיסה שנערכת בקתדרלה מדי יום ומיועדת לצליינים. הוקראו שמות הארצות שמהן הגיעו עולי הרגל והיתה התרגשות רבתי. החלק הדתי של הלחם והיין מיועד רק לקתולים.
בלילה נפגשנו עם הדוקטור שנפרד אתמול מבנו ששב לארה”ב במסעדה צמחונית ששיכת לפלסטינאי שהיגר לעיר.
באותו יום גם קראנו שהעיר נבחרה בדיוק לתואר המפוקפק של העיר האנטישמית ביותר באירופה.
הרשינו לעצמנו לעלות לפנות בוקר על רכבת למדריד והתעורר מהחלום.
