לאחר ארוחת צהרים אנחנו מגיעים לברכות המלח - סלינראס דה מראס Salineras de Maras
על מחלת גבהים חשוב לדעת,
מכרות המלח של מאראס Maras פועלים במקום למעלה מ- 2,400 שנה ועדיין מספקים אחוז גבוה
מתצרוכת המלח של פרו גם היום. המים הפושרים נובעים ממעין קטן שנובע כל השנה. המים עמוסים במלח.
המשקעים חומים אפורים ולבנים. המים מועברים לעבר כ- 4,000 ברכות מדורגות ורדודות באמצעות תעלות.
את הזרימה של המים חוסמים בהתאם לצורך. במלח יש מגנזיום ויוד בכך חשיבותו.
לאחר שלושה ימים,מתאדים המים ונותר המלח. המקומיים קוצרים את המלח בטכניקה עתיקה שהומצאה
על פי המיתולוגיה ע”י מאנקו קפאק, “בנו של אל השמש”. המלח שנקצר מהברכות מועבר אל מקומות האריזה.
במקומות האריזה המלח ממוין,נשקל,נארז ונשלח אל השווקים. העבודה בבריכות נעשית רק בתקופת היובש.
בתקופות אחרות הפועלים מטפלים במלח של הקציר הקודם. כל המפעל הוא קואופרטיב. לכל משפחה יש מספר
ברכות אותן היא מעבדת. מראה הברכות הזעירות, שחלקן לבנות, צהובות, חומות מרשים.
הברכות נמצאות בשימוש גם היום.
תוכלו לרכוש בסביבה מלח ורוד. המלח היה יקר והמקומיים החליפו סחורה כדי לרכוש ממנו.
בעבר המלח שימש כתוספת למזון בהמות בלבד. היום משתמשים בו גם למאכל אדם.
המשך יבוא
חלק 1,חלק 2,חלק 3,חלק 4,חלק 5,חלק 6,חלק 7,חלק 8,חלק 9,חלק 10,חלק 11,חלק 12,חלק 13,חלק 14, חלק 15, חלק 16,חלק 17,חלק 18,חלק 19,
