מבקתת Abiskojaure לבקתת Alesjaure.
כ- 22 ק”מ.
כ- 7 שעות ברוטו.
+350מ'.
-בשעה 2:19 לפנות בוקר אני מתעוררת בבהלה. בחדר עמוס המטיילים חם ומחניק. אני חייבת לצאת החוצה, להתאוורר. אני לובשת את מכנסי הפליס העבים שלי, לוקחת את ג'אקט הפוך, את כובע הפליס וזוג גרביים וחומקת בשקט מחדר השינה. במטבח השקט אני מדליקה את פנס הראש, אוספת את המעיל שלי (שתלוי ליד דלת הכניסה) ונועלת את הנעליים שמונחות במבואה לבקתה. ואז אני יוצאת החוצה – אל החושך והכפור…
למרות שקר מאוד בחוץ – משהו כמו 0 מעלות – האוויר רענן ונעים. אני לוקחת כמה נשימות עמוקות ונרגעת.
מכיוון שכבר קמתי אני מחליטה ללכת לשרותים. כ- 30 או 40 מטר מהבקתה.
בחצר מפוזרים כמה אוהלים ששוכניהם בוודאי ישנים עכשיו; ההליכה בחצר החשוכה קצת מפחידה אותי ואחרי שאני רוחצת ידיים במים הקפואים אני חוזרת פנימה.
אחרי שאני מנסה לקרוא קצת בספר שלי במטבח, אני מחליטה לחזור לחדר ולנסות לישון עוד קצת, לפני שמתחיל היום; אבל למרות שדי נעים ונוח לי – אני כבר לא ממש מצליחה להרדם.
ב- 6 אני מחליטה שהספיק לי ואני קמה שוב ויוצאת למטבח.
פיטר האוסטרלי כבר ער ויושב ליד אחד השולחנות עם זוג נורווגים שהולכים בכיוון צפון ומסיימים היום את המסע שלהם באביסקו.
אני מכינה לי את דייסת הבוקר שלי וכוס תה ומצטרפת אליהם.
ב- 7:30, פיטר ואני כבר בחוץ, מארגנים את הציוד שלנו, נועלים נעליים – ועושים הכנות אחרונות לקראת יום של הליכה.
הוא שואל אותי אם אני רוצה ללכת ביחד ואני לוקחת לי כמה שניות לחשוב על זה; בד”כ אני נהנת ללכת לבדי, אבל פיטר מאוד נחמד! ומעניין. אתמול עקפנו זה את זו כמה פעמים על השביל כך שנראה לי שקצב ההליכה שלנו די דומה. אני עונה לו שאשמח ואנחנו מעמיסים תרמילים ויוצאים לדרך ביחד.
-
השביל מתחיל מיד לטפס, תחילה ביער נחמד מאוד, אבל מהר מאוד הנוף הולך ונפתח בהדרגה.
והנופים – נפלאים! מהרגע הראשון.
לאחור – אלו האגם והיער שמסביבו; מימין ומשמאל אלו ההרים – Gardenvarri המשונן שאל מורדותיו המזרחיים אנחנו מטפסים עכשיו נמצא לפנינו / מדרום לנו תחילה – ואח”כ אנחנו מאגפים אותו ממזרח (כך שההר מימין לנו); ומשמאלנו (ואח”כ לאחור – מצפון) זהו הרכס הצוקי היפיפה שלצידו צעדנו בסוף היום אתמול.
ממש לפני היציאה מהיער, לצד גשרון שחוצה נחל, יש איזור קמפינג קטן שבו חונים כמה אוהלים ומספר אנשים, בשלבים שונים של התארגנות, נמצאים בחוץ; אנחנו מברכים אותם לשלום וממשיכים לצעוד.
העלייה מהנה מאוד עבור שנינו ואנחנו צועדים בקצב טוב, תוך כדי שיחה.
השיפוע לא זניח אבל גם לא ממש תלול; משהו נוח להמריץ את הדם על הבוקר ;-) ולמרות שהעליה מתמשכת ומתמשכת – יש לא מעט מקטעים מתונים מאוד בדרך, שמאפשרים הפוגה.
למרות שזה יום אפרורי, השמש עושה מאמצים להגיח פה ושם ומידי פעם רואים פיסות קטנות של כחול בשמים. די מהר, עם המאמץ של ההליכה – אנחנו עוצרים להסיר מעילים; אני נשארת עם גופיה מנדפת ומסירה אפילו את הבאף מהצוואר.
כשאנחנו עוקפים את ההר החרוטי שמימיננו וצוברים גובה – הנוף נפתחים לפנים ואגמים עצומים מופיעים בכיוון דרום-מזרח ודרום-מערב.
אנחנו מתקדמים לאורך העמק בכיוון דרום-דרום-מערב – אבל דווקא העמק שבכיוון דרום-מזרח (ואח”כ מזרח, ולבסוף – כשאנו ממשיכים בעיקר דרומה – צפון מזרח לנו) הוא המרשים ביותר בשלב הזה כשקרני השמש מנסות לחדור דרך העננים ומאירות את ההרים והמים באור זורח וממש מהפנט.
אנחנו מתקדמים קדימה אבל המבטים נמשכים כל הזמן לשמאל – וככל שאנחנו מתקדמים – לאחור, עד שאנחנו משאירים את העמק הרחב והקסום מאחורינו.
-
כשהגענו לחלק הגבוה של המסלול, בעודנו עוקפים את ההר החרוטי, התחילה לנשוב רוח חזקה ובבת אחת נעשה מאוד קר. אנחנו עוצרים פעם ראשונה כדי ללבוש מעילים (לא יורד גשם אבל המעילים חוסמים מעט את הרוח) ומכיוון שזה לא מספיק ועדיין קר לנו מידי – אנחנו עוצרים אחרי כמה דקות שוב ומוסיפים עוד שיכבה (גופית מרינו במקרה שלי, מתחת לחולצה המנדפת וכמובן הבאף שעוטף שוב את הצוואר).
הדפוס הזה של הסרה והוספה של שכבות איפיין את כל ימי הטרק עבורי וזו פעם ראשונה שאני מתקשה לאזן את טמפרטורת הגוף שלי בזמן ההליכה. רוב הזמן – או שקר לי מידי או שחם לי ואני מזיעה (ואז כשאני עוצרת, אפילו לרגע, הזיעה מתקררת ושוב קר לי מידי...).
אנחנו ממשיכים להתקדם בכיוון דרום-דרום-מערב כשאנחנו מתקדמים לאורך שרשרת האגמים העצומים (שנמצאים מצד שמאל/מזרח שלנו) והנוף ממשיך להיות משגע ביחד עם התאורה המעניינת שמספק לנו היום המעונן הזה.
בשלב כשלשהו מופיעים מימין לנו כמה מבנים ארעיים שמרוחקים למדי מהשביל – זהו מחנה של רועי איילי צפון (המתיישבים המקוריים של האיזור שנקראים Sámi). המחנה, שכולל כמה בקתות קטנטנות ואיזור מגודר, נראה נטוש כרגע.
-
השביל מצוין כל הבוקר; אמנם קצת רטוב פה ושם – אבל תמיד כשהוא מתקרב להיות מוצף מופיעות קורות העץ שמקלות מאוד על ההתקדמות שלנו.
-
אנחנו עושים שתי הפסקות בנות כ- 10 דקות במהלך הבוקר אבל קר לנו מידי כדי להנות מהפסקות של ממש.
בסופו של דבר אנחנו מגיעים אל האחרון מבין האגמים (שמחוברים בינהם ומרגישים לנו יותר כמו רצף אחד עצום של מים) – Alisjavri.
בצד הדרומי, המרוחק, של האגם הזה נמצאת הבקתה שהיא היעד שלנו להיום. אבל אנחנו עוד רחוקים מהיעד – האגם ארוך! והשטח שלצידו רטוב ולעיתים מלא חורים (bogs) כך שההתקדמות בקטע האחרון איטית יותר ובמילא – אנחנו כבר מתחילים להיות עייפים.
בשליש הצפוני של האגם יש jetty קטנה ובשיא עונת הקיץ אפשר לפעמים לזכות שם להקפצה בסירת מנוע (בתשלום כמובן) שחוסכת כ- 3 ק”מ של הליכה. אנחנו שמחים להמשיך ברגל – אבל אנחנו מנצלים את המחסה שנמצא ליד ה- jetty כדי לעשות סוף-סוף מנוחה ראויה.
בעודנו יושבים ואוכלים ונחים ומשוחחים, מגיעים למחסה דוט וג'ון האוסטרלים ומצטרפים אלינו. כך שאת הק”מ האחרונים להיום אנחנו עושים ברביעיה.
עוד נכון לנו מכשול אחד – בדמות נחל שאין מעליו גשר והמים בו גבוהים קצת יותר מידי כדי לקפץ מעליהם ע”ג הסלעים; לראשונה במסלול אנחנו מסירים את הנעליים, וחוצים את הנחל בסנדלים כשהמים מקפיאים לנו את כפות הרגליים.
בשעה 14:30 אנחנו מגיעים ל- Alesjaure – והפעם מדובר בצבר די גדול של בקתות שמפוזרות על פני שטח די גדול בראש איזור מוגבה בנוף פתוח מאוד ומדהים ביופיו!
מצד אחד הבקתות משקיפות לאחור – אל העמק הרחב ממנו אנחנו באים – על אגמיו העצומים. ומהצד השני של הבקתות – נגלה לעיננו עמק “חדש”, עצום ומרהיב לא פחות – שבו נצעד מחר (למעשה הנהר שזורם בו הוא הנהר שיוצא מהאגם שלאורכו הלכנו בשעות האחרונות; בנק' של הבקתה העמק נעשה צר והעמק שדרומי – שבו זורם הנהר – נסתר לגמרי מהעין – עד שלא מטפסים במעלה הגבעה ועוקפים את המבנים).
הבקתה המרכזית (של שומרי הבקתה) היא הפעם מבנה גדול מאוד ודי חדיש שיש בו חדש ישיבה גדול ומאוד נוח שחלונותיו הגדולים משקיפים אל הנוף הנפלא הזה.
-
ג'ון ודוט מופנים לבקתה אחת ופיטר ואני – לבקתה אחרת. מכיוון שהמתחם גדול והבקתות מרוחקות זו מזו לצערי אני לא רואה את הצמד שוב… (כמו פיטר, עומדים לרשותם יותר ימים מאשר אני הקצבתי לעצמי – וביום המחרת אני משאירה את שלושתם מאחור כשאני מחברת שני מקטעים קצרים שבינהם בקתה – ליום הליכה אחד קצת ארוך, בעוד השלושה נשארים ללון בבקתה האמצעית).
-
הבקתה שלנו גדולה ודי חדישה – ואני מקבלת הפעם דרגש שינה בחדר מרווח ונעים ל- 4 בלבד (בפועל היינו בו הלילה רק 3 נשים!). גם פיטר זוכה לדרגש בחדר דומה ל- 4 (אם כי יש בבקתה גם חדר גדול יותר, ל- 8 אני חושבת). גם המטבח מרווח יותר בהשוואה לבקתה הקודמת.
לעומת זאת בתחום הרחצה – אני מתקשה כאן מאוד, בגלל שהנוף מאוד פתוח וגם אחרי שאני מתרחקת כמה דקות ארוכות מהמבנים – אני לא ממש מוצאת מקום מוסתר מהעין; אני מסתפקת ברחצה מאוד חטופה אבל זה מספיק כדי לרענן אותי מאוד. אני מתחילה לחשוב שאולי רצוי שאתגבר על המבוכה ואדגום בהקדם את הסאונה…
-
אחרי שאני מסיימת את ההתארגנות אני פוגשת את פיטר בחדר המשותף שבבקתה הראשית. אנחנו יושבים ליד חלון עצום שמשקיף החוצה וכותבים כל אחד ביומנו, לומדים את המסלול של מחר, מנשנשים חטיפים שקנינו בחנות ומשוחחים ארוכות עד שמגיע הזמן לחזור אל הבקתה שלנו לארוחת ערב והתארגנות לקראת שינה.
-
היום הזה היה משובח ומדהים מבחינת הנופים – מהרגע הראשון ועד לרגע האחרון; נהנתי מאוד ללכת עם פיטר, אהבתי מאוד את מזג האוויר (למרות הקור והעננים האפורים) ולמרות 22 הק”מ ולא מעט עלייה – ממש לא התקשתי ואני מרגישה פשוט נפלא! לא שהיום הראשון של השביל אכזב אותי – אבל המקטע של היום היה פשוט ליגה אחרת. ועם ההרגשה המצוינת הזו, בשעה 9:00 אני חומקת לחדר שלי, מתחפרת בליינר האהוב שלי, אוטמת את האזניים ו… הולכת לישון.
-
