ישנתי טוב בצימר הקטן (מוצלח) מעל העיירונת החמודה Fuschl am See.
תחזיות מזג האוויר התממשו במלואן. בלילה נפתחו ערובות השמים. קמתי לבוקר גשום, אפור וקריר.
הכנתי לי תה, שתיתי ואכלתי בחדר (יש מטבח מצויד לשימוש האורחים; אפשר לשבת גם בו).
בערך ב- 7:20, עטופה במעיל גשם ובמכנס גשם, כשהתרמיל עטוף בכיסוי הגשם הירוק שלו, יצאתי לדרך.
מקום הלינה שלי מרוחק כ- 20 דק׳ מהאגם. כך שהבוקר שלי התחיל בירידה נוחה, דרך רחובות העיירה השקטים, אל שפת Fuschlsee.
האגם, שאתמול ניצנץ אלי באור השמש, היה הבוקר גלי וזועף.
צעדתי לשפתו, בגשם, כברת דרך קצרה - אל תחילת השביל שמטפס ביער בצפונה.
הבוקר היה שקט מאוד. האוויר ספוג במים, רענן ונעים. הגשם שירד לא היה חזק. עטופה בשכבות ההגנה שלי, התקדמתי בסקרנות ובשמחה.
היעד שלי: חורבות (משופצות חלקית) של טירה מהמאה ה-13 - Ruine Wartenfels.
מהטירה נשקף נוף של האזור כולו, אבל לי היה ספק רב לגבי טיבו של הנוף ביום שכזה...
אחרי עלייה קצרה הנוף נפתח ביישוב קטנטן שבתיו עטופים המרבדי הדשא המטופחים של ריזורט גולף. המראה היה פשוט יפיפה ובינתיים גם הראות היתה די טובה! (לאחור אל האגם ממנו טיפסתי)
גם הגשם עשה הפסקה קצרצרה ודי נדירה ביום הזה.
השיפוע של השביל מעט התחדד מעל למגרש הגולף.
עצרתי להחליף את הגופייה הארוכה שלבשתי מתחת למעיל בחולצה קצרה מכיוון שהתחלתי להזיע.
המשכתי לצעוד במעלה המדרון בתוך יער, עכשיו ללא נוף.
ככל שהתקדמתי הלכתי ונכנסתי לתוך ענן שרבץ על ההר.
כשהגעתי למבנה של מסעדה, ממש מתחת לחורבות הטירה, הראות כבר היתה גרועה מאוד.
למרות זאת, החלטתי לטפס את הדרך הקצרה משם לחורבות, אולי בכל זאת אצליח לראות משהו.
טיפסתי בשביל עוד כמה דקות עד שהגעתי לחורבות. אפס נוף נשקף משם. בקושי יכולתי לראות את החורבות עצמן או את העצים ביער שמתחת (שדרכו טיפסתי בדקות האחרונות).
גם הגשם התחזק עכשיו.
אחרי שהסתתרתי כמה דקות בתוך החורבות (ואף לבשתי בחזרה את הגופייה, הפעם על החולצה הקצרה, כי ברגע שהפסקתי לטפס נעשה לי קר), ״ברחתי״ בחזרה למטה.
התכנית המקורית, היתה למסלול מעגלי מאתגר מכאן. ל- 2 פסגות קטנות אשר משקיפות לנוף נפלא. מובן שביום שכזה בחרתי לוותר על התענוג, מה גם שהמסלול סלעי וחשוף מאוד, כולל יתדות וכבלי ברזל, והוא כנראה מסוכן ממש בתנאי מזג אוויר גשום וראות מוגבלת.
ניתן לקרוא על המסלול בדיווח המצויין של איילת (יום 2 אצלה).
נעמדתי בצמוד למבנה המסעדה, מנסה להסתתר מהגשם מתחת לשולי הגג. יצאה אלי אישה נחמדה, והזמינה אותי להיכנס פנימה. המסעדה (יש גם אופציה כלשהי ללינה במקום) אמנם נפתחת רק ב 11 אבל אני יכולה להזמין קפה, או לשבת להתחמם בפנים.
השעה היתה רק 9 בבוקר בערך. קיבלתי את ההזמנה בחיוב ובהכרת תודה.
במבואה של בקתת האבן הסרתי את הנעליים, המעיל, מכנסי הגשם וגם את מקלות ההליכה והתרמיל השארתי שם. נכנסתי פנימה לחדר חמים, מקסים. נר קטן הודלק עבורי. שתיתי קפה ואפילו אכלתי פאי שזיפים חביב. בעיקר היה לי מאוד נעים, הרגשתי שלווה ומלאה בטוב.
ישבתי שם שעה ארוכה אך הגשם לא פסק והענן לא התרומם מעל ההר.
לבסוף קמתי ויצאתי שוב אל האוויר הרטוב.
המשכתי לצעוד ביער. עכשיו בירידה. בתלילות משתנה.
ההליכה ביער היתה נעימה מאוד. הלכתי לאט כדי לא להחליק אבל בסהכ השביל לרוב היה ממש טוב. הרגליים שלי כבר היו ספוגות לגמרי במים אבל לא היה לי קר.
במהלך ההליכה ביער הרטוב ספרתי לא פחות מ-5 סלמנדרות בשחור-צהוב שהיו ממש על השביל (על 2 מהן כמעט דרכתי). הגשם המשיך לרדת אבל לרוב היה די קליל.
לבסוף הגחתי מהיער ליישוב חקלאי עטוף כדי דשא נרחבים, ירוקים מאוד. הבתים כולם מטופחים וצופים לנוף משגע.
מימין הופיעו צוקים מרשימים, יפיפיים.
משאיבדתי גובה, הראות שוב היתה טובה יותר. אף כי השמים היו עדיין מאוד אפורים.
טיפסתי מעט בין הבתים, במתינות, ואז שבתי לרדת - אל הכביש שמקיף את אגם היעד שלי: Mondsee.
אתמול בערב הזמנתי לעצמי לינה באכסניית נוער שנמצאת בחלק העליון של העיר הקטנה בעל אותו שם.
צעדתי עוד כ- 20 דק, על מדרכה, לצד הכביש - שהוא די ראשי ומעט סואן (באופן יחסי כמובן). אל העיירה.
הכביש אמנם סמוך מאוד לאגם, אבל זה מוקף כאן בבתים פרטיים או מלונות/מועדונים שונים ששטחם נושק למים. אין גישה אל האגם ולרוב אפילו לא רואים אותו! (המבנים מגודרים וכמובן מגוננים מאוד והצמחייה מסתירה, לעיתים קרובות, לגמרי את האגם). זה מאכזב מאוד... כשתכננתי את ההליכה דמיינתי לעצמי מקטע לצד המים אבל בפועל מצאתי את עצמי צועדת לצד כביש עם הצצות קצרות וחלקיות מאוד לאגם. נו טוב :-)
פיצוי לא זניח קיבלתי כאשר הגעתי סוף סוף אל העיירה, שם יש פארק יפיפה וטיילת נהדרת לשפת האגם. גם ביום אפור שכזה - הנוף הוא כזה שמרטיט את הלב (שלי לפחות). בלטו גם פה אותם צוקים יפיפיים שהופיעו מימין לי בקטע ההליכה שאחרי היער.
גם הגשם פסק, לפחות לזמן מה, בשלב זה.
במשך כל היום צעדתי לגמרי לבד. לא פגשתי ולו אדם אחד על השבילים. גם הכפר אותו חציתי בדרך, היה שומם. כאן, בטיילת היפיפייה, הסתובבו אנשים. לא המונים אבל כמה וכמה. הרגשתי מיד שחזרתי לציביליזציה - אבל זה עשה לי הרגשה נעימה.
Mondsee החמודה נעמה לי מאוד מהשנייה הראשונה!
אחרי ששוטטתי לא מעט ליד המים - פניתי למרכז העיירה.
רחובות מטופחים, פרחוניים, צבעוניים מאוד - קיבלו את פני. בתי קפה, קונדיטוריות, גלידריות ומסעדות התערבבו בחן רב עם חנויות, כנסיות ומבנים נאים אחרים.
האווירה היתה שלווה ולא המונית, אולי תודות למזג האוויר, גם לכך שזה יום ראשון בשבוע והרבה מהחנויות היו סגורות.
אחרי שנכנסתי לבחון את הכנסייה המרשימה בכיכר המרכזית של העיירה - פניתי במעלה הרחובות לכיוון האכסנייה שלי (Jugendgästehaus Mondsee).
לשמחתי, אע״פ שהגעתי מאוד מוקדם (ב- 12:30 בצהריים!), החדר שלי כבר היה מוכן עבורי. מחוץ לעונה הם משכירים גם חדרים משותפים כפרטיים. קיבלתי לעצמי חדר שמיועד למעשה ל- 4 (2 מיטות קומות מעץ, ממש נוחות ואיכותיות. שרותים/מקלחת פרטיים לחדר בתוכו; לטעמי זו אכסניה מאוד מוצלחת; גם ל- 4 החדר הזה, יחסית לתנאי דורמיטורי כמובן, הוא ממש טוב). מכיוון שהגעתי עם נעליים רטובות מיהרתי להתקלח ולייבש את הנעליים ונחתי בחדר שעה ארוכה (מאוד).
אחה״צ/לקראת ערב מזג האוויר התבהר.
ירדתי שוב להסתובב בעיירה ולצד האגם ואכלתי שם ארוחת ערב נחמדה בהחלט באחת המסעדות.
למרות הגשם, ובעיקר פספוס של הנוף מהטירה והמסלול שמעליה, זה היה יום מוצלח בהחלט. ומחר צפוי מזג אוויר מושלם!
מרחק: 16.5 ק״מ
הפרש גובה: +540 / -780
(הנתונים כוללים את מקומות הלינה שהיו מעט מרוחקים ביום הזה, בשני הקצוות, ושיטוטים לצד האגם בעיירת היעד).
