-
הפרישה המוקדמת שלי מה- JMT, בגלל שריפת יער גדולה, הותירה אותי עם שבועיים ספייר. נחושה להספיק ללכת "עוד קצת" בקיץ הזה, התאוששתי די מהר מהאכזבה, וחמישה ימים אחרי שעזבתי את ה- JMT, בשעה 9:40 בבוקר, נפרדתי מהמסיעה הנחמדה שלי קאת' מ- Wanna Ride שהובילה אותי (תמורת 45$) בהסעה פרטית מ- South Lake Tahoe למגרש החנייה של Echo Chalet, בפינה הדרום-מערבית של Lower Echo Lake.
עם התרמיל על הגב, עמוס באספקה ל-6 עד 7 ימי הליכה, עזבתי את מגרש החנייה, חציתי את הסכר הקטן בקצה האגם היפה וחזרתי אל ה- PCT!!! (רק מייל וחצי צפונית לנקודה בה התחלתי לצעוד על השביל, אז בכיוון דרום - כשלושה שבועות קודם לכן...).
-
השמים היו כחולים וצלולים - עם מעט עננים לבנים קטנים שקישטו את השמים בחינניות עננית. היה קצת חם אבל ברגע שהתחלתי לצבור גובה, כלומר: לטפס, נעשה נעים מאוד תודות למשבי רוח קלים, נעימים.
המים של האגם, הכחול-עם-כתמים-לבנים של השמים, הירוק של העצים והצוקים הבהירים שמסביב - כל אלו התחברו לתפאורה פשוט מושלמת, פתיחה מבטיחה בהחלט למסלול הליכה שלא ממש תכננתי אבל כבר מהמטרים הראשונים הבטיח רבות.
-
השביל מוביל לאורך הגדה הצפונית של אגם אקו התחתון בכיוון מערב (ומעט צפונה). הוא חוצה את המדרון מעט גבוה מהמים ומוקף בעצים מחטניים ושיחים בצבע ירוק עז, לעיתים מגיח למקטע סלעי וחשוף יותר.
מסביב לאגם מפוזרות פה ושם בקתות עץ יפות שמשקיפות אל המים.
השיפוע של השביל, שמצוי במגמת עלייה, הוא מתון ונוח.
אני מטפסת מעל לאגם התחתון ומהר מאוד מופיע משמאל אגם אקו העליון. השביל עובר רחוק יותר ממנו, מאשר מהאגם התחתון. והנוף, שהוא פתוח יותר כאן, ממשיך להיות נפלא!
-
עוד קצת הלאה בשביל - שהופך חשוף וסלעי מאוד - ושני האגמים פרושים מתחתי לאחור, מוקפים ביער הירוק המקסים שבו צעדתי בשעה וחצי האחרונה.
אני ממשיכה להתקדם ואגם שלישי, כחול-כהה אף הוא, מופיע משמאל לשביל - לפנים. זהו Lake Tamarack.
יש נקודות במקטע הזה שבהן אפשר עדיין לזהות את אגמי אקו לאחור - הולכים וקטנים ומתרחקים - בעוד אגם טאמארק הולך וגדל ומתקרב ולוקח את הפוקוס בהדרגה אליו.
קשה להחליט לאיזה כיוון להסתכל...
-
קצת מעבר - צפונית-מערבית - לאגמי אקו השביל נכנס לשמורת טבע שנקראת Desolation Wilderness. האיזור ידוע כפנינת טבע וזו הסיבה שאני כאן! עד עכשיו אני מתרשמת שהשמועות אודות היופי של השמורה הזו מוצדקות בהחלט.
-
המקטע החשוף מתחלף במקטע מיוער נוסף.
היער פה, כמו זה שעוטף את אגמי אקו, הוא רענן ויפה והריח של העצים המחטניים מעורר לי את החושים ומזכיר לי מיד את יום ההליכה הראשון שלי בסיירה.
אני פוגשת בדרך כמה אנשים - גם מטיילי יום וגם מספר מטיילים עם תרמילים גדולים שבאים מולי, יורדים מההרים. יש כמה פיצולי שביל שמובילים לאגמים אחרים שמפוזרים בשטח.
-
אני חולפת על פני עוד שני אגמונים זעירים, הפעם מימין לשביל, בקטע מיוער נוסף וקצת הלאה מהם אני מזהה - בין העצים, מעט הלאה לאורך השביל - אגם גדול ויפיפה: Lake Aloha!
האגם העצום מוקף ברובו ע"י משטחים סלעיים נרחבים. רק מעט מהקפו מיוער, בד"כ בדלילות רבה. כל הצד הדרומי שלו תחום ע"י רכס הרים-סלעיים קרחים משגע! זה מראה שבהחלט ניתן להגדירו כ-"עוצר נשימה"!
השביל מגיע אל האגם בפינתו הצפון-מזרחית - שהיא הכי מיוערת (והכי מתאימה לאוהל, למי שמעוניין).
השעה היא בערך 12:30 כשאני מגיעה לשם ואני מממהרת להשיל את התרמיל.
יש הרבה סלעים, בגדלים שונים, שבולטים מתוך המים. שני מקומיים שאני פוגשת שם מספרים לי שמפלס המים בד"כ גבוה בהרבה ורוב הסלעיים הללו הם בד"כ שקועים מתחת לפני האגם. יש אפילו חלקים של האגם שהופרדו מהגוף המרכזי שלו, ע"י משטחי סלע שנחשפו בגלל הירידה במפלס המים. כל האגן הסלעי הזה נראה עכשיו כאילו הוא מכיל הרבה אגמים - כשבעצם זה אגם אחד.
-
אחרי מנוחה ארוכה לצד Lake Aloha המרהיב, אני יוצאת שוב לדרך בסביבות השעה 13:15.
השביל ממשיך ללפף את האגם מצפון, בין הסלעים, עד שבנקודה מסוימת הוא פונה בחדות ימינה (השביל שממשיך לאורך הגדה הצפונית של האגם מוביל ל- Mosquito Pass ו- Clyde Lake ונראה בעצמו מאוד מבטיח).
אני צועדת עכשיו בכיוון מזרח ומהר מאוד מגיעה לאגם הבא ב"סידרה" - Heather Lake. הוא קטן בהרבה מאגם אלוהה ואני חולפת על פניו די מהר ומעט הלאה משם חולפת ע"פ עוד אגם בגודל דומה שנקרא Susie Lake.
הנוף מוסיף להיות סלעי מאוד כשהפעם בולטים בשטח גם כמה הרים בעלי גוון אדמדם. ההליכה היא לסרוגין ביער, בדליל בד"כ, או בשטח סלעי פתוח ורוב הזמן, בין העצים, לאיזשהו כיוון, ניתן להבחין, במרחק כלשהוא מהשביל, במים כחולים של מי מהאגמים.
כשיש על הקרקע צמחייה, היא ירוקה או בצבעי חום-צהוב של סוף הקיץ. ופה ושם כבר מופיעים כתום ואדום של סתיו.
וכבר אמרתי שהשמים מושלמים היום, נכון?
-
אחרי שהשארתי את אגם סוזי היפה מאחור השביל, שהיה מאוזן או במגמת עלייה קלה כל היום, ירד מעט ואז מתחילה עלייה, לעיתים קרובות בשטח לא מוצל, בכיוון צפון-מזרח, עד לפיצול ה- PCT עם השביל שמוביל ל- Gilmore Lake.
השעה היא בערך 15:30, כשאני עוזבת את ה- PCT ופונה אל האגם.
-
אני מחשיבה את קטע ההליכה שבין Lower Echo Lake לכאן למעולה שבמעולים! הנופים נפלאים – מההתחלה, בין אם ביער או במקטעים הפתוחים. יש אינספור נקודות חן, אגמים יפיפיים, המון מקומות עצירה נהדרים (למנוחה או חניית לילה) – באמת שאין אף קטע מאכזב או משעמם.
ברור שגם מזג האוויר המושלם וגם העובדה שאחרי העזיבה המוקדמת שלי את ה- JMT אני פשוט שמחה לחזור ללכת - תרמו לא מעט ליום הכל כך מהנה שעבר עלי עד כה. אבל זה ללא ספק קטע הליכה נהדר-נהדר-נהדר!
והחדשות הטובות בהחלט הן - שהיום עוד לא נגמר...
אני ממהרת להקים את האוהל הקטן שלי בחלקה שטוחה בצידו הדרומי של Gilmore Lake (שהוא מעולה לקמפינג; בעיקר בגדה הדרומית ובפינה הדרום-מזרחית שלו; אפשר לשחות באגם אם מספיק חם). אני "זורקת" פנימה את כל הציוד שאני לא צריכה איתי, ומניחה את ה- bearbox מחוץ לאוהל בצד. בתרמיל אני אורזת כמה Clif bars ומים ומעט בגדים חמים ועוד כמה פריטים חיוניים.
-
קאת' (מ- wanna ride) המליצה לי לחנות פה, לצד אגם גילמור, כדי שאוכל לצאת למסלול צד (הלוך ושוב) לפסגה הסלעית מאוד של Mt. Tallac – לדבריה, אחת מנקודות התצפית הטובות ביותר באיזור.
וכך, בסביבות השעה 16, עם תרמיל קל על הגב, אני שוב מתחילה לטפס.
השביל מטפס מעל אגם גילמור בכיוון צפון-מזרח בשביל נוח בשיפוע נעים. חלק גדול מהשביל אינו מוצל ואני כבר טיפה עייפה ומתחיל להיות לי חם. צלע ההר מלאה בעשב צהבהב ופה ושם יש עצים, אני צועדת בקצב מהיר במקטעים החשופים ועוצרת פה ושם בצילו של איזה עץ, לוגמת קצת מים מהשלוקר שלי וממשיכה לצעוד. למרות העייפות הקלה שאני חשה, השביל מאוד מהנה ומאוד יפה - עם נוף לאחור לאגמים.
העלייה היא של כ- 400 מ' גובה, וכעבור כשעה אני עומדת מתחת לפסגה הסלעית-צוקית של ההר. השביל שלי נפגש שם עם זה שמגיע מכיוון מזרח מה- Fallen Leaf Lake. שם מתחילה העלייה האחרונה, מאולתרת מעט, כולל קצת scrambling, עד לצ'ופצ'יק של ההר.
הנוף כלפי צפון-ומזרח הולך ונפתח מולי-מתחתי - והוא ממש מהמם!!! אגם טאהו העצום, בצבע כחול כהה - שולט בנוף, עם אינספור מפרציו, ומסביבו הרים סלעיים שמדרונותיהם מיוערים בצבע ירוק כהה. ממזרח - אגם Fallen Leaf, גם הוא גדול ויפיפה ומוקף ביער צפוף וכהה. והלאה משם - עד לקצה האופק, פחות או יותר בכל הכיוונים, עוד ועוד פסגות משוננות.
זו פסגה גדולה ומכל פינה שלה נשקף הנוף המופלא הזה. אני משוטטת שם למעלה שעה ארוכה, בזהירות רבה. יושבת ומכרסמת Clif bar, מחפילה כמה מילים עם מטיילים שאני פוגשת שם למעלה - ובסוף מתחילה בדרך חזרה.
טיול הצד כולו, כולל הפסקה בת כחצי שעה בפסגה, לקח לי כשעתיים-וחצי (כ- 3.6 מייל הלוך ושוב).
בסה"כ צעדתי היום כ- 14.5 מייל / 23 ק"מ (כולל מסלול הצד). השביל ברור מאוד, כל נקודות הפיצול (יש הרבה) משולטות היטב. זה יום הליכה לא פחות ממעולה! ומסלול הצד מוצלח ביותר אף הוא. מומלץ-מומלץ-מולץ!!!
יש המון מקומות מעולים לחניית לילה במסלול הזה אבל החנייה לצד אגם גילמור היא מוצלחת במיוחד וגם מאפשרת עלייה ל- Mt. Tallac.
