יום שבת, 24/12
לאור האקלים השונה באזור זה, לא ירד גשם הלילה - וגם הבוקר קמנו לבוקר יפה וחמים עם עננות קלה בצד שלנו - אך ענני קומולוס כבדים מאחורי רכס ההרים לכיוון דרום. אפקט פהן עובד יפה.
לאחר ארוחת הבוקר נסענו מעט לכיוון צפון, לכיוון הכניסה לפארק רינקון דה לה וייחה El Rincon de la Vieja, כלומר ״פינת הזקנה״, כשהכוונה למכשפה עם הסיר המבעבע, שם עצרנו בשטח אדמה קטנטן לצד הדרך והתחלנו ללכת לכיוון מפלי Las Chorreras. התכסית כאן שונה לחלוטין מאשר במקומות הקודמים בהם היינו. במקום יער גשם על כל המשתמע, כאן זה דומה יותר לחורש ים-תיכוני. תוואי הקרקע כבר לא הרים גבוהים אלא יותר מישורי. הלכנו כ- 1.5 ק״מ על שביל עפר שמשמש גם את טיולי הסוסים ולכן היינו צריכים לבדוק היטב היכן אנו מניחים את רגלינו. לבסוף הגענו למפל, שהוא בעצם 2 מפלים שנופלים אולי מגובה 2-3 מטרים.
לאחר כמה דקות חזרנו במעלה הגבעה לרכב ומכאן נסענו לשמורת הטבע, לכניסת Las Pailas, במרחק מס׳ ק״מ, חלקם על כביש כורכר כבוש וחלקם על שביל משובש למדי אבל עביר גם לרכב רגיל.
בכניסה לשבילי ההליכה יש ביתן גדול של המדריכים (משהו דומה לרשות הטבע והגנים אצלנו), רכשנו כרטיסים, קיבלנו הסבר מפורט על החלופות ויצאנו למסלול לס פיילס Las Pailas, שאורכו כ- 3 ק״מ והנמשך כשעתיים, תלוי במספר העצירות.
מסלול אחר שאפשר היה לעשות הוא למפל לה קנגרחה La Cangreja, שנופל מגובה 40 מטרים, אבל המדריכה הסבירה שהמסלול הוא של 5 ק״מ לכל כיוון ולוקח 4 שעות הלוך וחזור, ושהם רוצים שכל מי שיוצא לשם יחזור עד לשעה 12:00 ואז אם ירצה יוכל לעשות גם את מסלול לס פיילס. יש מסלול למפל נוסף, למפלים הנסתרים Cataratas Escondidas, אבל הוא מתאים למטפסים מנוסים, שכן הוא במעלה ההר.
יש גם מסלול אחר, אתגרי ומעניין, שהוא טיפוס ללוע הר הגעש, שמלא באגם. המסלול נמשך 8 ק״מ עם הפרש גובה מרשים של 1,000 מטרים ודורש כ- 8 שעות הלוך וחזור. ניתן לעשותו רק עם מדריך. אך עקב פעילות הר הגעש, רוב הזמן הוא סגור ולכן צריך להתעניין אצל המדריכים במקום.
מכיוון שתכננו ללכת למרחצאות החמים של המלון (הנסגרים בשעה 18:00 ולכן לא הספקנו אתמול), ובגלל המסלול הקודם שעשינו הבוקר הגענו לכניסה לפארק רק בשעה 10:00, נאלצנו לוותר על מפל לה קנגרחה והתחלנו במסלול לס פיילס. המסלול הוא מעגלי ולא קשה, חלקו על שביל סלול. מעת לעת יש יציאות לאטרקציות המייחדות את הפארק הזה: מפלים, בריכות בוץ מבעבע, אדי קיטור ועוד.
מה שמעניין הוא שהצד הימני (פחות או יותר המערבי) של המסלול הוא בעל תכסית יבשה והשטח הוא יחסית מישורי, ואילו החצי השמאלי הוא בעל תכסית יותר ירוקה והשטח יותר הררי.
מעת לעת גם ראינו פרפרי morpho כחול מרהיבים וגם נמלים החותכות עלים.
הנמלים האלה הן דבר פשוט מרהיב. פתאום רואים שיירה של חתיכות עלים שיורדת מהעץ. מסתכלים מקרוב ואז מתברר שאלה נמלים אדומות הלוקחות עימן לקן חתיכות עלים. ואז מסתכלים על העץ ויורד האסימון שמסביר מה היו כל החיתוכים המשונים שראינו כ״כ הרבה פעמים בעלים...
מתברר שיש בקוסטה ריקה 7 מינים של נמלים החותכות עלים. הנמלים האלה גדלות וחיות בקבוצות של כ- 5 מיליון פריטים. הן לא ניזונות מעלים אלה, אלא משתמשים בהם לגידול פטריות מזן מסויים - והן ניזונות מהפטרייה (יש מחקרים שמראים שהסימביוזה הזאת בין הנמלה חותכת העלים לפטריה הזאת נמשכת כבר 23 מיליון שנה!). בקיצור - בלי הנמלה אין את הפטריה, ובלי הפטריה אין את הנמלה.
בהמשך היו מפלים בגובה כ- 30 מטר.
לקראת סוף המסלול ראינו מספר ציפורים כחולות ויפות, המקפצות להן בין הספסלים שנועדו לפיקניקים.
לסיכום, הסיור בפארק הזה מעניין ושונה מכל מה שראינו עד כה. אין ממש הרבה מה לראות לאורך המסלול המעגלי הזה, אבל בכ״ז מעניין.
חזרנו למלון לארוחת צהריים קלה ומשם חזרנו שוב לכיוון הפארק, למעיינות החמים של המלון, Rio Negro hot springs. נוסעים כאמור לכיוון הפארק ואז מגיעים לצומת המראה שלמעיינות החמים יש לפנות ימינה. המרחק מהצומת הוא מעט יותר מ- 2 ק״מ. הנ״צ המדוייק הוא בותקה קטנה מעץ מימין לגשרון שעובר מעל לנהר Rio Negro. זה הנהר היחיד שפוגשים עד לכאן. יש שם מספר מקומות חנייה לצידי הדרך. אורחי המלון נרשמים בבותקה ומקבלים מגבת ומפתח ללוקר. מייד לאחר מכן יש ביתן עם לתאי הלבשה ושירותים, בהמשך יש עוד אחד. שביל חצץ מוביל במורד ההר עד לנחל. בדרך ראינו מקרוב פרפר morpho כחול מרהיב.
במקום יש מספר בריכות מים חמים ויש שם 3 מקומות מהם נובעים המים מהאדמה. יש 3 בריכות בצד ממנו מגיעים - ואם עוברים לצד השני של הנהר על גשר מתנדנד - יש עוד 4 בריכות. שהינו שם כמעט שעתיים - נחמד מאוד.
בעודנו במים ראינו איגואנה גדולה המטפסת מהנהר על עץ, ובחזור, ממש לפני בותקה הכניסה, ראינו מימין קן תרמיטים ענק על אחד העצים. זה נראה כמו גוש אדמה שחור וגדול.
החזרנו את המגבות ונסענו בחזרה למלון להתקלח ולהתארגן לארוחת הערב החגיגית שהמלון מכבד בה את אורחיו היום, ערב חג המולד. ולאחר הארוחה הלכנו לישון.
לסיכום המלון הזה, Hacienda Guachilepin, לא משהו. המיטה היתה אמנם נוחה אך החדר היה לא גדול, השירותים צפופים, רמת התחזוקה בינונית והאוכל לא משהו. היתרון היחיד הוא שזה המלון היחיד בשטח הפארק. לכן - המלצה נייטראלית עד שלילית. ומלבד זאת, חטפתי מהמיטה מכה רצינית באחת מאצבעות הרגליים, שגרמה לי לצלוע עד לסוף הטיול. אבל זה לא קשור למלון.
