12/4/2014 יום שבת
היום קמנו ליום מעונן לגמרי, מה שנקרא אצלנו OVC.
לאחר ארוחת בוקר טובה, עזבנו את המלון ויצאנו לדרך לכיוון הר הגעש ווזוב. הדרך היתה ארוכה ומפותלת. אנו היינו כאן לפני שנים רבות ואז נכנסנו דרך פומפיי.
לבסוף מצאנו את המקום, רכשנו כרטיסים והתחלנו את הטיפוס במסלול התלול והחולי.
אחרי כחצי שעה של הליכה מאומצת, הגענו ללוע של הר הגעש והלכנו לאורכו. יפה, אבל בהחלט לא wow. העננים עדיין כיסו את השמיים כך שלא יכולנו לראות את הנוף מסביב.
לאחר כשעה, התחלנו בירידה, ויצאנו לסורנטו Sorrento.
בדרך חיפשנו סניף של Carrefour כדי לקנות מצרכים לפיקניק, אבל לא היה אחד בסביבה הקרובה. לאחר כרבע שעה מצאנו סניף גדול של רשת Auchan, שם קנינו מכל טוב.
לאחר כשעה נסיעה עצרנו באחת הנקודות לאורך הדרך, עם תצפית נהדרת לסביבה, ואכלנו בהנאה גדולה.
גם את הווזוב ראינו משם.
בדרך היו מספר נקודות בהן מכרו פירות, ירקות וגם גרניטה לימונה. עצרנו באחת מהן, אבל הגרניטה אפילו לא התקרבה לזו שבסיציליה.
נראה שבעל הבית גידל כלבים, שכן סביב הדוכן היו יותר מ- 10 כלבים קטנים, שנראו כפינצ'ר, ונבחו עלינו כהוגן.
המשכנו הלאה לכיוון סורנטו. הדרך היתה מפותלת מאוד...
לאורך הכביש היו נקודות תצפית רבות.
את סורנטו יכולנו כבר לראות מרחוק (בצד הימני העליון של התמונה).
כל עיירה עם הנמל והחוף שלה.
לאחר זמן מה הגענו לסורנטו. העיירה די גדולה, עמוסה בכלי רכב, ממש לא מושכת. לפי האגדה היוונית כאן גרו הסירנות, שבקולן הערב היו מפתות מלחים לשוט ישר אל תוך הסלעים שבחוף. אודיסאוס הינחה את מלחיו לקשור אותו אל תורן הספינה, כדי שלא יתפתה לקפוץ למים ולשחות אליהן, והם שמו שעווה באוזניהם, כדי שלא לשמוע פקודות ממנו היה ויפול שבוי בקיסמן. וכך צלחו את האזור בביטחה.
התיישבנו באחת המסעדות בנמל לאכול ארוחת צהריים.
בכל אופן העיר לא מצאה חן בעינינו וגם סירנות לא ראינו, ולכן המשכנו הלאה, לכיוון פוזיטאנו Positano.
כל הדרך מארקולנו ועד פוזיטאנו היתה מפותלת ואיטית לנסיעה, לא בגלל עומס (בעונה זו הכבישים היו די ריקים), אלא בגלל מגבלות המהירות המותרת (לרוב מותר היה לנסוע ב- 30-40 קמ״ש בלבד). לאורך הכביש פגשנו לא מעט רוכבי אופנועים ״מתאבדים״ ממש, החוצים נתיבים כאילו אין איש מלבדם על הכביש...
למרות זאת, יש לא מעט נקודות עצירה יפות, מהן ניתן לצלם את קו המצוקים המרהיב.
עם הגיענו לפוזיטאנו, החלטנו למצוא תחילה את המלון, לפרוק את הציוד ואז לצאת לטיול בעיירה. העיירה בנוייה על-בסיס כביש אחד, שיורד בתלילות ואז מתפתל בחזרה למעלה. אם לא התכוונתם להיכנס לתוך העיירה - אין שום מוצא אחר מלבד הכביש העמוס והצפוף, המלא בתיירים ומקומיים.
הדבר הראשון הבולט כאן הוא כמות המכוניות שחונות לצידי הדרכים. הדבר השני הוא כמות החניונים. וכמובן תעריפי החנייה.
למלון שבחרנו ל- 2 הלילות הבאים, Villa Celentano, יש חניון צמוד, Parcheggio Anna, במנוהל בידי בעלה של מנהלת המלון (זה מה שנקרא בשיווק – מיזוג אנכי) וזה התגלה כשימושי ביותר. החניון אמנם בתשלום, אבל קירבתו למלון מהווה יתרון עצום.
בהתחלה חששתי המלון יהיה ברמה ירודה, שכן הבניין נראה די מוזנח מרחוק. אבל המקום נראה יפה מאוד, עם מגוון סוגי חדרים.
לאחר מנוחה קצרה ירדנו ברחוב הראשי, שהוא חד-סטרי. העיירה היא ממש מקסימה, מלאה מבנים יפים וחנויות בוטיק.
כל הזמן חיפשתי גרניטה לימונה ולא הצלחתי למצוא, כך שלבסוף הגענו לקו החוף, שם קנינו גלידה טעימה.
סיירנו לאורך הסימטאות היפות, המלאות בחנויות. בכל מקום מוכרים לימונצ'לו וסוכיות לימון.
עלינו בחזרה במעלה הכביש התלול בהליכה מהירה, ובדרך מצאנו נקודות מצפית רבות על קו החוף.
