5/1/2016, יום שלישי
הבוקר קמנו מוקדם, בשעה 04:00, כדי להתכונן לטיסה שלנו לסייגון המתוכננת לשעה 07:30. לקחנו שקית עם ארוחת בוקר שהוכנה עבורנו ויצאנו לדרך. השדה נמצא בעיר דה נאנג Da Nang, שנמצאת מצפון להוי אן. הדרך נמשכה 40 דקות. למרות השעה המוקדמת, ראינו בחוף הים של דה נאנג וברחובותיה עשרות רבות מאוד של אנשים המבצעים התעמלות בוקר בחוף או רצים/הולכים במרץ ברחובות. ניתן היה לראות את המספר הרב של בתי מלון מפוארים וכפרי הנופש, כמו גם את תנופת הבנייה האדירה של בתי מלון נוספים ומרכזים מסחריים.
הטיסה יצאה קרוב למועד המתוכנן וכעבור קצת יותר משעה כבר נחתנו בנמל התעופה של סייגון. ביציאה חיכו לנו מדריכה ונהג, שלקחו אותנו למלון. היום היה לנו יום חופשי, כך שיצאנו לטייל בכוחות עצמנו.
סייגון מזכירה מאוד את בנגקוק. אלפי אנשים רכובים על אופנועים, אוויר מזוהם באופן בלתי רגיל. המון חנויות לקנות בהם - בעיקר מוצרים זולים ובאיכות ירודה. חציית הכבישים - סכנת חיים.
הסתובבנו כ- 8 שעות בעיר. ראינו מספר מבנים חשובים. תחילה עברנו ליד הפארק בתוכו נמצא בניין האיחוד המחודש, או בשמו האחר - ארמון העצמאות ,Independence Palace שבעבר שימש כארמון הנשיאות. המבנה היה סגור כשהגענו (נסגר בשעות ארוחת הצהריים). מתברר שבעת שלטונו של הרודן Diem, שנתמך בידי האמריקאים, נשלחו 2 מטוסי קרב, המוטסים בידי 2 טייסים הנאמנים למשטר, להפציץ עמדות של המורדים (הוייט-קונג, שבהמשך נלחמו גם באמריקאים). ובכן, המטוסים אמנם המריאו, אך במקום לבצע את משימתם - חזרו והפציצו את מבנה ארמון הנשיאות... הנשיא הצליח להימלט עם משפחתו למרתף הבניין וכך ניצל, אבל המבנה נפגע קשות והיה צריך לבנותו מחדש. מבנה זה גם כיכב בתמונה מפורסמת ממלחמת וייטנאם, כשטנק של צבא צפון וייטנאם פרץ דרך שער הארמון ובכך סימל את נפילת המשטר הדרום-וייטנאמי - וסיום מלחמת וייטנאם.
משם המשכנו לקתדראלת נוטרדאם, Saigon Notre-Dame Basilica, שנמצאת בכיכר פריז, כשמול הקתדרלה, בכיכר, עומד פסל הבתולה מרים.
התחנה הבאה היתה בית הדואר המרכזי Saigon Post Office, הסמוך לקתדראלה - מבנה מרשים מאוד מבחוץ, שבקירותיו החיצוניים יש קישוטים בהם חקוקים שמותיהם של מדענים ואחמ״ים צרפתיים, ממש כמו על הדפנות החיצוניים של מגדל אייפל.
ממש מאחורי הקתדראלה היתה כיכר שכל הרחובות שיצאו ממנה היו מכוסים בעיטורי פרחים.
יצאנו לבדוק את מרכזי הקניות והתחלנו ב- Diamond Center היוקרתי והיקר, שם גם אכלנו צהריים לא רע בכלל ב- Food Court שבקומה הרביעית. משם עברנו דרך 2 סניפים של Saigon Center - מוצרי ״זבל׳ה״ וחיקויים גרועים, בעיקר של The North Face.
חזרנו לחדר לנוח קצת ויצאנו שוב ברגל לכיוון דרום, עד לקו הנהר. עברנו דרך רחובות ושכונות צדדיות לגמרי, כדי לצפות בתושבים. היינו התיירים היחידים באזור. לא היתה שום תחושת סכנה, אפילו לא הסתכלו לעברנו...בסופו של דבר הגענו כאמור לקו הנהר ו שם משכנו מזרחה, לכיוון ״מרכז הקניות הרוסי״, שהתברר שהיה עוד מאותו הדבר...
משם הלכנו לכיוון צפון-מזרח, לכיוון הקניון היוקרתי Union Square. כשהגענו כבר היה חשוך, כך שהתאפשר לנו לצפות בבניין העירייה היפה מואר כולו. ובמבט דרומה ראינו את פסלו של הו צ׳י מין הצופה דרומה למידרחוב יפה, התחום בין 2 צידיו של שדרות Nguyen Hue המקבילים, שבצידם האחד (הצפוני) מגיעים כאמור עד לבניין העירייה, ואילו בצידם הדרומי מגיעים עד לגדת נהר המקונג. השדרה (או יותר נכון - המדרחוב) מואר בצורה יפה מאוד, ומה עוד שברקע יש מספר בתי קומות ובתי מלון יוקרתיים - כולם מוארים באופן מרהיב. על הקניון ניתן לוותר עקב המחירים הגבוהים מאוד, אבל את הסיבוב הזה לבניין העירייה ומשם רגלית דרומה לנהר - כדאי בהחלט לעשות.
בית העירייה Ho Chi Minh City Hall היה בעבר בית מלון צרפתי. מדרום לבית העירייה נמצא מלון Rex, שבתקופת מלחמת וויטנאם היה המקום שבו נהג לתת הצבא האמריקאי את תדריכיו היו יום לעיתונות.
קרוב לשעה 21:00 חזרנו מותשים למלון, לאחר שעות רבות של הליכה.
צריך לציין שהתנועה בסייגון פשוט מטורפת בהיקפה ובמורכבותה. מאות רבות של אופנועים ימצאו בסביבתכם בכל רגע נתון, כך שמעבר כל כביש הופך להרפתקה די מסוכנת. אבל השיטה פשוטה - ללכת לאט ובקצב קבוע, לא לרוץ ולא לעצור ליותר משנייה (כשאתם מתחמקים מאיזה נהג שדווקא כן נוהג לפי הכללים)...
בסייגון יש נתיבים ייעודיים לאופנועים. שלטי ניאון בוהקים בכל מקום. אם חשבנו שבהנוי כבלי החשמל מסובכים, כאן בסייגון הם עוברים בין העמודים בצמות בקוטר של חצי מטר לפחות. בעיר יש כ- 6 מיליון אופנועים לתושבים, לא כולל עוד מספר גדול מאוד של אופנועים ששכור ע״י התיירים.
ובנוגע לזיהום האוויר, רק כאן הבנו מדוע כל המקומיים מסתובבים עם מסכות על בפנים ובגדים ארוכים גם בחום כזה... אחרי כמה שעות של זה הגרון ניחר, העיניים צורבות והעור שורף. כשחושבים על אלפי האנשים שקונים אוכל כל יום ויום מדוכני הרחוב, אחרי שספג את כל הרעלים האלה.....
המלון שלנו ל- 2 הלילות הבאים הוא Elios, החדרים לא גדולים, די בסיסיים. האינטרנט לא עבד בחדרים בערב הראשון (כאן נהוג שבכל קומה יש נתב נפרד) וארוחת הבוקר למחרת היתה בסדר, לא יותר מזה. לא מומלץ.
